|
קטעים בקטגוריה: `.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
הוא מאשים ב- 18 ליוני 1982 פירסם אפרים סידון את השיר הבא בעיתון "דבר":
אני מאשים
אני מאשים את הילדים בצידון ובצור שאת מספרם לא ניתן עדיין לספור. בני השלוש ובני השבע ובני שאר הגילים, על כי גרו בשכנות למחבלים. אם לא הייתם דרים לידם, ילדים, הייתם יכולים להיות היום תלמידים. עכשיו תיענשו!
אני מאשים את כל הנשים בצור ובצידון את האמהות ואת אלה שעדיין בהריון את הזקנים, האלמנות ובנות כל הגילים על כי גרו לידן מחבלים. כי אם לא הייתן גרות לידם קרוב הייתן חיות בשלווה ובטוב. עכשיו תיענשו.
אני מאשים את הבתים בצידון ובצור על כי מחבלים מצאו בהם מסתור. כי אם לא היו מוצאים בכם דירות, הייתם יכולים לעמוד עד קץ הדורות. עכשיו תיענשו.
אני מאשים את תושבי לבנון כולם על מה שעוללו לנו הנאצים במלחמת העולם. כי בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו - כאילו הוא את היטלר משמיד. תמיד תמיד. וזה מה שבגין עושה.
אני מאשים! זה מובן. כי אני תמיד, תמיד הקורבן.
*
וזה מה שיש לשר הביטחון להגיד בעניין.
|
נכתב על ידי
,
29/4/2008 18:42
בקטגוריות אולמרט בן זונה, דברים מהמתים, הפאשיזם לא יעבור!, לפנות את שדרות, מן התשקורת, רבותיי ההיסטוריה וגו', שירה / מודרנית, שתי מדינות לשני עמים, אקטואליה, צבא
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
אדרבא, שלא יסעו לפולין גם ככה כל מי שחוזר משם הוא קוץ בתחת במשך חודשים. "אוי, כשעמדנו ליד הערימה של הנעליים... רק אז הבנו באמת... מי שלא היה שם לא יבין לעולם... לכן צריך מדינת ישראל חזקה, כדי שזה לא יקרה שוב..." אני זוכר בתיכון, כל פעם ששמעתי את ה"מי שלא היה שם לא יבין לעולם" רציתי לצרוח, כי זה היה ברור שהם הבינו בדיוק את ההיפך ממה שצריך היה. החינוך הישראלי בנושא השואה הוא קרתני, אנוכי, קנאי וחד מימדי, והמסע לפולין רק פועל כדי לחזק את זה. במקום להדגיש את המסר האוניברסלי של השואה, במקום לחנך לאנטי-פאשיזם ונגד גזענות באשר היא, הישראלים זועקים בעקשנות שזכר השואה הוא משהו ששייך רק "לנו" (כלומר מדינת ישראל כנציגה היחידה והבלעדית של כל היהודים בעולם). החלק השני של זה הוא שזיכרון השואה משמש מעין קלף "צא חינם מהכלא" עבור ישראל בכל פעם שהיא מבצעת פשעי מלחמה משל עצמה בשטחים הכבושים. הביקור ביד-ושם הוא אחת הדרכים של המדינה "לרכך" מנהיגים זרים המעבירים ביקורת לגיטימית על ישראל, ממש כאילו אי שם בשמיים יש קופת חיסכון של עוולים שנגרמו ליהודים, שאנו יכולים למשוך על חשבונה רווח פוליטי ללא הגבלה. השואה לא התחילה ב"פתרון הסופי" ולא הסתיימה בנסיון ההשמדה של העם היהודי. קדם לה השלטון הנאצי מ-1933 על הפשעים הרבים שביצע, על החקיקה הגזענית שחקק, ועל שתיקתם ואדישותם של המוני גרמנים כלפי פשעים אלה, מתוך בורות, מתוך פחד, מתוך שנאה, או פשוט מפני שזה לא פגע בהם אישית. קדמה לשואה אווירה ציבורית שאיפשרה לשנאת יהודים וזרים, ללאומניות קיצונית ולחרחורי אלימות ומלחמה - לשגשג ולפרוח. והשואה, כאמור, לא פגעה רק ביהודים (אם כי ברור כי הם היו הקורבן העיקרי שלה) - אלא גם בבני אדם רבים אחרים, בני קבוצות אחרות, ובעיקר מיליוני אירופים, גם אותם גרמנים אדישים, שניספו במלחמה הנוראית שכפה עליהם הנאציזם. אם הייתי במשרד החינוך, במקום לממן נסיעות לפולין הייתי מנסה לבדוק אפשרות לממן עבור תלמידים יהודים נסיעות לאום אל פאחם (27 ש"ח באגד מתל אביב, אאל"ט). לא חייבים להתחיל בתיכון, אפשר כבר בגן הילדים או כיתה א'. והייתי עושה הכל כדי שהמסר הנ"ל יובן כמו שצריך.
| |
אדרבא, לפנות את שדרות הממשלה צריכה לשלוח כבר השבוע מכתב לכל תושבי שדרות וישובי עוטף עזה בזו הלשון:
אזרח/ית יקר/ה, ממשלת ישראל החליטה בזאת להפסיק להתחמק מאחריות ולקבל על עצמה את הטיפול במצוקה הנגרמת לכם מזה שנים בשל תופעת הרקטות המשוגרות מרצועת עזה. כידוע לך, קיימות רק שתי אפשרויות אמיתיות אשר יביאו להקלת הסיטואציה בה אתם נמצאים. האחת, למגן את כל הבתים הפרטיים והמבנים הציבוריים בעירכם/ישובכם. השנייה, להתחיל בתהליך של משא ומתן עם ההנהגה הנבחרת הפלסטינית, אשר תביא להסכם להפסקת אש בטווח הקצר, ואולי להסכם שלום וסוף לאלימות ולשפיכות הדמים ההדדית בסופו של דבר. לצער רבים הנוגעים בדבר, האופציה הראשונה אינה אפשרית כלכלית. ממשלת ישראל שמה לה למטרה לנתב את כל העודפים התקציביים ופירות ה"צמיחה" לטובת הקלות מס לעשירונים והאלפיונים העליונים, ואף לקצץ בהשקעות הציבוריות האחרות על מנת לגייס כספים נוספים למטרה זו. כמו כן, אין זו מדיניותה של מדינת ישראל מאז מלחמת ששת הימים להשקיע בפרויקטים לאומיים גדולים ונחוצים בתוך גבולות הקו הירוק, אלא רק במיזמים שנועדו לספח שטחים נוספים מעבר לו, כגון גדר ההפרדה. האופצייה השנייה גם היא אינה עומדת בגדר האפשרי. אין בממשלה הנוכחית, ולא היה באף ממשלה בעשור האחרון, את התעוזה, גדלות הנפש או ראיית העתיד המפוכחת להכיר במציאות ולהתחיל בתהליך כזה. אנו עומדים על זכותנו לקבוע ללא תנאי את זהות שותפינו למו"מ, את עקרונותיהם, הפשרות שהם מוכנים לעשות ואת נוסח ההסכם הסופי. עד שתופיעה הנהגה פלסטינית שתעמוד בתנאים האלה, אין לנו מה לחפש סביב שולחן הדיונים. מה גם שבהחלטות מסוג זה ממשלת ישראל אינה ריבונית על אדמתה, והיא כפופה להוראותיהם מלמעלה של גדולים ושועי עולם, ממש כפי שאתם, נתינים יקרים, כפופים להחלטותינו-אנו. לגבי האפשרות השלישית שלא הוזכרה עד כה, של פעולה צבאית נרחבת או מוגבלת, ממוקדת או ממושכת, קרקעית או אווירית וכד', הרי ברור שאין בידה לעשות דבר כדי להקל על מצבכם. צעד שכזה יכול רק להשביע באופן רגעי את יצר הנקמה ותאוות הדם של ישראלים רבים, וכמובן לייצר כמויות אדירות של הרס, שכול ותסכול, שישמשו הדלק ומוטיבציה להמשך ירי הרקטות (האמור לעיל לא ימנע מאיתנו, כמובן, לערוך פעילות כזו בדיוק בזמן הקרוב). אם כך, ומכיוון שכאמור החלטנו להפסיק להתנער מאחריות לגורלכם, אין לנו ברירה אלא להתחיל בפינוי מרצון של ישובכם בהקדם האפשרי. הפינוי יעשה בדרך הזו: כל משפחה או יחיד אשר יביע נכונות לעזור את ישובי קו העימות, יוכל לפנות למנהלת המיוחדת אשר תוקם באופן מיידי באזור, ושתהיה כפופה ל- וממומנת ע"י הסוכנות היהודית (בתוקף תפקידה כמצילה של יהודים בסכנה ברחבי העולם). המינהלת תעניק סיוע לוגיסטי ותמיכה נפשית, ותממן את כל העלויות הכרוכות במעבר הדירה לישוב חדש. המינהלת תשכור מהעוזבים את ביתם בישובי העימות, על פי שווי הנכס לפני ינואר 2001, ותעביר להם את הסכום לחשבונם הפרטי, לצורך שכירת דירה/בית זהה בישוב אחר, בנגב או בגליל. מאמצים עילאיים יעשו כדי לאתר דירות ובתים סמוכים זה לזה כדי שתוכלו לשמור על מרקם חייכם הקהילתיים וכדי לא לנתק אתכם משכנים ומכרים. בכל מקרה, תשלים המנהלת מתקציבה את ההפרש בין דמי השכירות של הבית הישן לחדש, אם יהיה כזה. כמו כן, משרד הקליטה יעניק לעוזבים את כל הזכויות הניתנות לעולים חדשים כדי להקל על תקופת המעבר, סיוע במציאת עבודה (אך פטור הומניטרי מהשתתפות בתוכנית ויסקונסין), זכאות לדמי אבטלה וכד'. כל עוזב יהיה זכאי לעזרה דומה כאשר יחליט כי המצב בטוח והוא מעוניין לחזור לביתו.
אזרחים יקרים, אין כל בושה בהצלת חייכם. כידוע לכם, גם במלחמת העצמאות פונו ישובים באזורכם-ממש מכל הילדים והנשים שבהם, והגברים שנשארו היו אך ורק הלוחמים. אין צורך שתמשיכו להקריב את חייכם וחיי ילדיכם על מזבח סרבנות השלום שלנו. לסיום, אם אתם חוששים כי המראה של בתיכם הנטושים יעורר עליזות, שמחה או תחושת נצחון בקרב משגרי הקסאמים, הסירו דאגה מלבכם. ישנן כבר 120 משפחות שאנו מתכוונים לשכן בהקדם האפשרי בבתים הלא-ממוגנים שיתפנו. בכבוד רב ובברכה, אהוד אולמרט, ראש הממשלה המשנה למלך ג'ורג' השני
| |
דפים:
|