|
קטעים בקטגוריה: ``.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
מאבק המרצים - הפתרון הסיני
המרצים שובתים כבר מי-יודע-כמה ימים. למי איכפת. המרצים הם חארות - הם לא
שולחים מכתבים, לא באים להפגנות, לא פוצחים בשביתת רעב, לא עושים כלום.
שיבעירו כבר את משרד האוצר, שישתלטו על המשרד של נשיא האוניברסיטה, שיחטפו
את דב לאוטמן וישימו אותו בבור עם ברז מטפטף ודלי לצרכים עד שייענו כל
דרישותיהם. שיעשו משהו!
במקום
זה הם מסתובבים כמו ילדים שקיבלו חופשה, עושים את המחקרים הקטנים שלהם,
נוסעים לנסיעות הקטנות שלהם, מחכים שאחרים יעשו את העבודה בשבילם. יש
כמובן יוצאים מן הכלל.
באוניברסיטת תל-אביב, יש אולי 10 מרצים ומרצות שאני מכיר באופן אישי, שהיו
באים להפגנות לפני השביתה הזו וימשיכו לבוא גם אחריה. אליהם מצטרפים עוד
איזה 10 שצצו במאבק הזה. האדישות הזו היא מה שאיפשר להמלצות ועדת מלץ לצאת
לפועל, לסנאט להצביע בעד ביטול-עצמו והעברת סמכויותיו לגורמים כלכליים,
זרים, חוץ אוניברסיטאיים (ע"ע דובי לאוטמן, הידוע בכינויו "the puppet
master"). האדישות הזו נובעת גם מכך שרוב המרצים לא קולטים שהם עובדים,
שהם פועלי-אינטלקט אם תרצו, ולא איזה מן אצולה אקדמית שלא קשורה למעמד
העובדים.
המאבק של המרצים מוצדק - כמה פעמים כבר אפשר לומר את זה? -
אבל דרכי הפעולה שלהם - לא. גם ההיקף של המאבק, שלא כולל למעשה את הסגל
הזוטר והמרצים מן החוץ, הוא בעייתי (שלא נדבר על הסטודנטים והסגל המנהלי,
שגם להם יש עכשיו דרישות חשובות ואינטרס להצלת ההשכלה הציבורית), וגם יחסי
הציבור, והקשר עם הסטודנטים, ומה לא.
הבעיה
המרכזית היא שהציבור, וגם רוב ציבור הסטודנטים, לא תופס את הרשע האמיתי
בסיפור הזה - האוצר, פקידיו הפאשיסטיים, וחבריהם בצמרת ההון. אלו מסכלים
כל התארגנות של העובדים, כל מאבק חברתי, חמושים רק בפתרון אחד לכל דבר -
הפרטה, הפרטה, הפרטה. לא תמיד זו ממש מכירה של נכסי מדינה - תמיד לפני
ההפרטה נכנסים דרכי-ההתנהלות של עסק פרטי (ע"ע מלץ וכו'). תמיד הורסים את
הגוף שעומד על הפרק, מקצצים לו את התקציב, לא מאפשרים לו להתקיים, יורים
לו ברגל ודורכים עליו, ואז אומרים "המדינה לא יודעת לנהל, צריך להעביר את
זה לידיים פרטיות." גם במו"מ משתמשים נערי-ביבי באותן טכניקות נגד כולם:
הפרד ומשול, מתיחת המו"מ, ישיבות מאוחרות, סירוב לרשום ראשי פרקים, ספינים
בתקשורת, תקיפה על בסיס אישי ולא ענייני, נסיון לעשות מו"מ עם מי שנוח להם
ולא עם הנציגות הנבחרת, וגו'.
שלא נדבר על הגוף המאוס המתכנה ור"ה,
שאיבד לחלוטין מהלגיטימיות שלו בעיניי כולם - בעיניי חבריו בסגל הבכיר,
שנגדם הוא דרש צווי מניעה; בעיניי האוצר, שהבין שמדובר בחבורה של אנשים
חסרי יכולת לארגן אפילו את עצמם; בעיניי הסטודנטים, שעוד זוכרים לרעה את
ההתערבות הגסה שלהם נגדנו במאבק בשנה שעברה; ובעיניי הציבור (אלו שטורחים
להתעניין), שבעיניו הם נראים כמו חבורה של ליצנים מגמגמים. הם אמרו שיום
ראשון האחרון הוא הדד-לין לביטול הסמסטר - והנה יום ראשון עבר, ופתאום יש
דד-לין חדש. הם דרשו מבית המשפט צווי מניעה, ופתאום הם מחליטים ש"צוויי
המניעה לא רלוונטים" (למען הסר ספק, אני מתנגד נחרצות לצווי מניעה וחושב
שאם הם ינתנו המרצים צריכים לסרב להם ולשרוף אותם בפומבי). הם בעצמם לא
רלוונטיים. הפתרונות שלהם לא רלוונטיים לסטודנטים שאין להם כסף לעוד שכר
דירה בערים הגדולות, או שתיכננו לעבוד בקיץ כדי שיהיה להם כסף לחזור ללמוד
בשנה הבאה.
די לאיומים הטיפשיים של כולם. שיבטלו את הסמסטר! שיבטלו גם את שנת הלימודים! שיסגרו כבר את האוניברסיטה!
בסין, במהפכת התרבות,
האוניברסיטאות היו סגורות במשך 10 שנים! (הפרופסורים נשלחו לגלות בכל רחבי
סין, עבדו בניקוי מחראות או בעבודת כפיים בחקלאות, הוקעו בציבור, נכלאו,
הועלמו). רק ששם זה נעשה נגד המרצים (ורוב העם), ופה סגירת האוניברסיטאות
צריכה להיעשות על ידם, בשיתוף עם הסגל הזוטר והמינהלי, וכמובן הסטודנטים.
צריך להשתלט על הקמפוסים, לזרוק לפח את תוכניות ה"התייעלות", לארגן אותה
מחדש ואז לפתוח את האוניברסיטה לציבור הרחב, להפוך את כל הקורסים
לחופשיים, לשחרר את הספריות, להציע תוכניות לימוד בשכונות, במקומות
העבודה, בבתי הסוהר ובכל מקום. אם זה אומר שנפסיד סמסטר או שניים - אדרבא.
להעיף את ור"ה לעזאזל ולהקים ועדות עממיות-אזרחיות, לניהול האוניברסיטאות
ניהול עצמי, ולחקר המשבר בהשכלה הגבוהה. אפשר לקרוא לזה מהפכת תרבות,
אינתיפאדה אקדמית או מלחמת קודש למען ההשכלה הציבורית, זה לא משנה. העיקר
שנהיה השינוי שאנחנו מייחלים לו.
לקטע המלא...
| |
מספר לינקים רלוונטים למאבק המורים (והמרצים)
בלוג מורות - בלוג עם עדכונים שוטפים על המאבק (פועל כעת ב"מתכונת חירום..."?). למשל: מידע על הפגנות שיערכו מחר בחיפה, תל אביב וירושלים.
מכתב תמיכה במורים - מוזמנים להצטרף ארגונים חברתיים התומכים במאבק המורים ומתנגדים להחזרה לעבודה בכפייה באמצעות צווי מניעה.
המטה להצלת ההשכלה הציבורית - ארגון של מרצים בכירים, זוטרים וסטודנטים שקם לאחרונה כדי לעורר מחדש את מאבק המרצים וליצוק לתוכו תוכן חברתי (אתר לא ידידותי למשתמש, אבל יש בו מאמרים חשובים).
פורום נגד צווי מניעה של המורות - אקטיביסטי ורועש.
אני, כמובן, מתנגד בתוקף לשימוש בצווי מניעה כדי לכפות על המורים סיום השביתה ללא הישגים. הממשלה משתמשת נגד השובתים באותה מדיניות שהיא מפעילה בתחומים אחרים: כח, כח, ועוד כח; כמו עם הפלסטינים, כמו עם המרצים, וכמו עם שאר העובדים.
הצעדים הנדרשים כעת:
הפרה גורפת של צווי המניעה מחר.
השבתה כללית של המשק ע"י ההסתדרות כאקט של סולידריות עם המורים (לא סביר שיקרה, עופר עיני הבטיח שיעשה זאת אך בפועל מנסה למתג את עצמו כ"פשרן" בין שני צדדים ניצים. מה פתאום המנהיג-כביכול של העובדים בישראל הוא בתפקיד המתווך? הוא אמור להתייצב לצד העובדים ולא לשחק אותה נייטראלי. אחרת הם יגמרו עם הסכם מביש ומבזה כמו שהוא סידר לשאר חברי ההסתדרות).
המשך גילויי הסולידריות, הפגנות משותפות של מורים, תלמידים, מרצים וסטודנטים. הצטרפות של ארגונים חברתיים נוספים למאבק.
בקיצור, לחץ גובר והולך על הממשלה והאוצר להחזיר את התקציב לחינוך בישראל ולממש את הרפורמה שדורשים המורים.
תוספת מאוחרת: הבלוג של המורות קרס, נסו את הכתובת החדשה.
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
