הכל מעצבן אותי. מעצבן אותי שלא מעריכים אותי. מעצבן אותי ששוכחים ממני. מעצבן אותי שאני אתן את הנשמה שלי בשביל אחרים ואחרים לא יתנו לי כלום. מעצבן אותי שהמשפחה שלי שונאת אותי. מעצבן אותי שהחברות שלי רואות בי כסתם עוד בן אדם. מעצבן אותי שאנשים חושבים שאם הדעה שלי לא דומה לשלהם אז אני צבועה ופוזאיסטית. מעצבן אותי שאף אחד לא שם לב לזה שזה מעצבן אותי.
מעצבן אותי שאנשים שלא מזיזים ת'תחת שלהם בשיט מקבלים כסף על חשבון אלה שקורעים את עצמם כל חודש בשביל שהם והמשפחה שלהם יחיו בכבוד. לא מעריכה בטלנים בשיט, לא מעריכה דוסים שיושבים ללמוד תורה ולא עושים כלום בשביל הפרנסה שלהם, אפילו לא מכירים במדינה, אבל לקבל ממנה כסף זה בסדר גמור. לך תעבוד ותרוויח את הכבוד שלך כמו כל בנאדם אחר חתיכת טפיל חסר ערך!!!
הדבר הזה פשוט מזכיר לי את היחסי גומלין שלי ושל החברות המקסימות שלי. אחרי היומולדת שלי חשבתי שעברתי לסדר היום, למרות שהיה לי קשה ובכיתי. אף אחד לא ראה, אבל זה לא אומר שלא בכיתי. אבל אני לא יכולה לעבוד לסדר היום, במשך כל התקופה האחרונה כל החברות הטובות שלי חגגו יומולדת ואני רואה איך אותם אנשים שלא שמו שיט עליי ביומולדת שלי נותנים להם את היחס שאני לא קבלתי. וזה מעליב! גאד דאמאיט זה כל כך מעליב!
אחד הדברים שהכי בולטים בי זה ההשתדלות שלי לעשות לחברים שלי את היומולדת שלהם למיוחד, לשלוח הודעה ב-12 בדיוק, להשקיע במתנה שלדעתי הם הכי יאהבו, לשיר ולחגוג להם. למה לי זה לא מגיע? למה עברו פאקינג 4 חודשים ואף אחד מהן לא הביאה לי מתנה? אפילו לא מכתב! הן מדברים איתי על מה שהולכים לקנות ליומולדת של זאת ושל זאת.. היומולדת שלי היה לפני 4 חודשים ולא עשיתן כלום! הן בקושי שלחו הודעה! אני הייתי צריכה לבוא אליהן כדי שהן יגידו לי מזל טוב!!! זה כל כך לא הרגיש כמו היומולדת שלי. הייתי מעדיפה פשוט לדלג על היום הזה מרוב שהוא היה נוראי.
ועכשיו, אני לא יכולה לשמוח ביומולדת שלהם, לאחר להם ברכות ולהרגיש אמיתית, ובטח שלא לקנות להן מתנה.
אבל מה לעשות שהעקרונות והמצפון שלי הורגים אותי מבפנים אז אני כן עושה את זה ועוד אוגרת את החיוך הכי גדול ומזויף שאני יכולה.
עם חברים כאלה מי צריך אויבים?
אולי פשוט עדיף רק אויבים... לפעמים אפילו הם מפתיעים לטובה...
כנראה שהבלוג הולך להיות החבר הטוב הבא שלי, רוב הזמן הוא לא מאכזב...
See you soon...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Shadooby
