על מדף הצעצועים.

לא להיות.

רוצים לשמוע את הסיפור?

אז זו ההתחלה-

זה היה יום גשום באמצע נובמבר בשנה שעברה.

הייתי בבצפר ושחררו אותנו מוקדם, אז כמובן, היתקשרתי לאמא כי במילים עדינות יש לי תיאבון בריא ואמא הייתה ביום חופש אז היא, כמו כול אמא רוסיה טובה, החליטה לבשל לי ולאחותי.

אמא כמובן מאוד שמחה שאני חוזרת מוקדם והכריזה בצהלה : "אני יכין מרק ירקות!"

בדיעבד, זו הייתה ההזהרה שלי.

הגעתי הביתה רטובה משד עד כף רגל (היה לי כובע של הסווטשרט על הראש) והרחתי ריח.

"אמא? את בסדר??? אמא??" שאלתי.

"כן מותק! למה שאני לא יהיה בסדר?" היא שאלה בפליאה.

טוב הסיבה הייתה שהבית היה מלא בעשן סמיך ובריח של גז.

כיוון שזה היה יום של גשם, היה קצת בעיה לפתוח את כול החלונות בבית אבל לא הייתה יותר מידי ברירה.

פתחנו את כול הבית, הגשם והרוחות חדרו פנימה.

אחותי רצה מבחוץ בלחץ נוראי ובצרחות "אמא?? דובה?? מה קרה פה??"

"אמא הכינה מרק." עניתי.

"הבית ניראה מבחוץ כמו ארובה!!!! הישתגעתם??"

אחרי כמה שעות טובות של איוורור הבית (בינתיים לי כבר לא היה תיאבון) סגרנו הכול והיתיישבנו לאכול.

ומה נאכל?

מרק ירקות.

אמא הגישה את ה"מרק". בנינו? זה ניראה כאילו החתולה עשתה את הצרכים שלה לתוך קערת האוכל שלי.

"אממ.. אמא אני לא ממש רעבה.. זה.. זה ניראה ממש מעולה אבל אולי תשמרי לי קצת לאחר כך?" גימגמתי.

"רוצות להזמין פיצה?" שאלה אמא שלי.

אחותי ואני קפצנו ואמרנו שכן.

הזמנו פיצה, הדלקנו חימום, ראינו סרט ואכלנו.

כן,כן. ממש אכלנו אוכל אמיתי.

בפעם הראשונה בבית רוסי (טוב לפחות מהפעם האחרונה שסבתא שלי בישלה לנו)!

וזהו, זה הסיפור על הפעם האחרונה שאמא שלי "בישלה".

ואני? כבר לא מתקרבת למרק.