ההפרדה הגסה הזו בין יום הזיכרון ויום העצמאות התמיה מאז ומתמיד, איך אפשר לחגוג כששעה לפני עוד בכינו?
ופתאום הבנתי, שכדי להעריך את המדינה שלנו, שכדי להעריך את היום המיוחד הזה שמוקדש אך ורק לה, אנחנו חייבים לדעת מה קדם לה.
לדעת שאנחנו לא קיבלנו את המדינה היקרה הזו על מגש של כסף.
לדעת שקיבלנו אותה אחרי שישה מיליון שנספו. שאנחנו חייבים להם את המדינה, את ההגנה שלהם לא הייתה.
לדעת שאנחנו כאן, שאנחנו בטוחים, שזה מקום המקלט היחיד שלנו, רק בזכות חיילים אמיצים, שיצאו לקרב על קידוש המולדת, שקיפחו את חייהם כדי שנהיה כאן, בשלום בשלווה, בלי פחד, וכדי להבטיח ששואה לא תשוב לעולם.
עלינו לזכור את אותם חיילים, שקיפחו נפשם על אהבת המולדת, על הגנה על אזרחי מדינת ישראל מאלו הרוצים להשמידם.
את הנס הענק הזה, שהוא מדינת ישראל - מדינת היהודים.
את כל אותם שמתו בשבע מלחמות, שיצאו ללחימה בבלית ברירה, באהבה טהורה, בגבורה עצומה, למען המולדת. במלחמה על הבית, כדי שלא נשוב להיות נרדפים עוד לעולם.
עלינו לזכור את גבורתם של חיילי צבא הגנה לישראל ושאר כוחות הביטחון שמותם ציוו בעצם, את חיינו ואת קיומה של מדינת ישראל.
עלינו להעריך את אותם שטחים שנתנו לנו על דם חללנו, בשבילם, לכבודם.
עלינו לזכור את אותם מתים, אזרחים תמימים, ילדים קטנים, אנשים זקנים, שנספו בפעולות הטרור.
אני זוכרת את שני, שהייתה בכיתה ו' כשאני הייתי בכיתה א' או ב', והייתה החונכת שלי. שני נהרגה בשנת 2002 בפיגוע באוטובוס בירושלים.
תגידי לי את, מדינה קטנה שלי, עד מתי? מתי זה יגמר?
הרעות
סשה ארגוב
על הנגב יורד ליל הסתיו
ומצית כוכבים חרש חרש
עת הרוח עובר על הסף
עננים מהלכים על הדרך.
כבר שנה לא הרגשנו כמעט
איך עברו הזמנים בשדותינו
כבר שנה ונותרנו מעט
מה רבים שאינם כבר בינינו.
אך נזכור את כולם
את יפי הבלורית והתואר
כי רעות שכזאת לעולם
לא תיתן את ליבנו לשכוח
אהבה מקודשת בדם
את תשובי בינינו לפרוח.
הרעות נשאנוך בלי מילים
אפורה עקשנית ושותקת
מלילות האימה הגדולים
את נותרת בהירה ודולקת.
הרעות כנערייך כולם
שוב בשמך נחייך ונלכה
כי רעים שנפלו על חרבם
את חייך הותירו לזכר.
נזכור
את 22,437 החללים שנהרגו מאז קום המדינה.
את 1,634 האזרחים שנרצחו בפעולות האיבה.
יהא זכרם ברוך.
אל נשכח את אותם חיילים: אהוד גולדווסר, אלדד רגב וגלעד שליט.
מי יתן ויחזרו אלינו בשלום, בקרוב מאד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
unlimited.