ואולי זאת מציאות שמקורה מהדמיון
מה שמתפתח לא מוגדר ומבלבל
מעולם לא הרגשתי ככה
בחיי לא רציתי כך להיות
כמו פאזל ענקי שרק אחרי כמה שבועות ארוכים מצליחים להרכיב אותו
ואז ממסגרים כתמונה ותולים במקום מרכזי בבית
כדי להתגאות, כדי להיזכר בטרחה
כדי שהאורחים יתפלאו ויחייכו
כי להתחיל לבנות משהו מההתחלה, תמיד מתחיל מנקודה קטנה
וכבר הרבה זמן המצב שרוי בהרכבה...בפירוק...
בניחושים בלתי נפסקים...
"איפה נמצא החלק המתאים?"
ורק כשהמסגרת מסודרת ומושלמת
אפשר להתחיל
להתחיל לחיות כמו שצריך
לראות דמויות ורקעים בבירור
ולדעת, שבסופו של דבר,
לכל חלק יש מקום בתמונה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
lch