אז זהו,
עוד 5 ימים ההצגה נגמרת
תקופה של שנתיים בצה"ל מסתיימות
אני נכנסת לאזרחות סוף סוף
כמה חיכיתי לזה, כמה ייחלתי לזה
לא באמת חשבתי שהיום הזה יגיע
כשאתה חייל, השיחרור תמיד נראה לך כל כך רחוק...
והאזרחות שעתידה להגיע אחריה, נראת כל כך קורנת ומפתה
לקום בבוקר ופשוט לשתות כוס קפה
לא לעשות יותר מדי, אבל לעשות את מה שאני רוצה
זאת התחושה הכי טובה שאפשר להרגיש
אליה אני משתוקקת כל כך הרבה זמן
עוד כמה ימים בודדים, ואני חופשייה
אהיה בן אדם בפני עצמי, ולא עוד איזה רצף של מספרים
אתמודד עם הכל לבד ובכוחות עצמי
אני יודעת שאצליח
אני מאמינה שאצליח
כל כך הרבה תוכניות ושאיפות ויעדים
והאנשים שאני משאירה מאחור?
החברים? הבסיס? הזיכרונות?
הכל יהפך להיות נוסטלגיה
כי לא יווצרו חוויות חדשות משם
רק מפה, מהתקופה שבפתח
וזה טוב וזה רע
וזה מלווה בהמון שאלות
והרבה ספקות
אני רוצה לבכות
אני רוצה לצחוק
אני לא יודעת מה אני רוצה
זה הגיוני?
זה באמת קורה?
אימל'ה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
lch