איזה מוזר זה, מבלוג של ארבע ספרות להתחיל מחדש.

אחרי שמחקתי את הבלוג שליווה אותי מתקופת התיכון עד לפני כמה שבועות.

אז אני מתחילה מחדש, הקשר הכי משמעותי בחיים שלי נגמר כמה שעות אחרי שירדתי מהמטוס אחרי חצי שנה בחו"ל.

נכון כואב לי, וחסר לי.

אבל ההיגיון אומר שעדיף לי בלעדיו. הקשר יותר אמלל אותי בחודשים האחרונים מאשר עשה אותי מאושרת, וחלק גדול מהזמן הכל היה הרגל ופשרות, וכבר מזמן לא הרגשתי פרפרים או נהניתי אז אני כבר לא זוכרת למה בכיתי במשך כמה ימים, ולמה חשבתי שזה יהיה סוף העולם.

אז עברו שבועיים, אני כבר לא בוכה, מדיי פעם רק נזכרת, מדיי פעם הוא שולח איזה הודעה שמספרת על החברה החדשה שלו (הוא חושב שנוכל להשאר ידידים), ובעיקר נהנית.

מאז שחזרתי הספקתי להירשם לסטודיו סי,להרשם לפסיכומטרי, להפגש עם החברות מתקופת הצבא, החברות מתקופת התיכון ולהכיר חברות חדשות.

בסה"כ אין לי שום זכות להתלונן, חוצמזה, שאני די מרגישה לבד.

אבל גם זה יעבור, הלבד הזה נותן לי את המקום להיות אני, לעשות דברים שתמיד חשבתי שיהיה מגניב לעשות ולא עשיתי בגללו.

להתגנדר גם בלי סיבה, לישון באלכסון ושאף אחד לא יזיז לי את הכריות.

אני לא יודעת.

צריך להתחיל כינויים חדשים, כולל לעצמי.

הכינוי הזה, מהסיפור ילדים שהכי אהבתי, מזכיר לי כל כך את הסיטואציה הנוכחית, מזכיר ולא מזכיר.

אז אני פה, ונראה אם מישהו בכלל יזהה אותי. כי זה בכלל יהיה משעשע.

איטס גוד טו בי באק.

והכי כיף, לדעת שכאן הוא לא ימצא אותי, ושוב פעם המקום הזה הוא רק שלי.

ייפי יאי.