בלי לומר מילה .

היום היה יום רגיל ..

אבל לא היו שיעורים משעממים מידי (ז"א לא היה יותר מידי זמן לחשוב) כי למחנכת שלי היה יומולדת ועשינו לה הפתעה וזה לקח שעתיים אז ..

ועם עומר ..

כמובן שאני הסתכלתי עליו והוא הסתכל עליי כל היום ..

כרגיל ..

גיליתי משהו .

אנ פחדנית .

פאקינג פחדנית .

אחרי שאמרתי לו את זה פעמיים כבר ,

זה לא אמור להיות כל כך קשה לבוא ו ..

ו ..

להגיד לו ש ..

שאני לא יכולה יותר .

אבל תכלס ?

הוא לא חייב לי כלום .

זכותו לא להגיד לי .

אבל אני נדפקת פה .

עבר שבוע וחצי .

בפעם הקודמת זה לקח בדיוק שעתיים .

אווףףף ...

אני כל הזמן אומרת שאני ילך לדבר איתו וזה אבל ..

אני ..

אוףף ..

מה אני יבוא ויגיד לו "עומר בוא שניה אני צריכה לשאול אותך משהו" ?

אנחנו לא מדברים ..

זה לא שאנחנו רבים או משהו כזה ,

זה פשוט ..

כנראה ש ..

אנחנו מעדיפים ל ..

אין לי איך להסביר את זה ,

אבל אנחנו לא ידידים כל כך ..

תכלס ?

אף פעם לא ממש היינו בקשר ..

כאילו כן בחבר'ה וזה אבל ..

כשאני חושבת על זה ?

מאז שהכרתי אותו (שנה שעברה) היה לי אליו משהו ..

כאיול לא היה איזה קטע שאמרתי "מה אני בחיים לא יתאהב בו" או משהו כזה תמיד היה "יש מצב" ..

תקשיבו .

לא טוב לי .

זה כל כך מעצבן ,

למה אף אחד לא יודע את זה .

אף אחד לא יודע מה אני באמת מרגישה ..

אבל אני גם לא ממש רוצה שידעו ..

כי אז זה כבר לא תהיה הדעה שלי כל החברות יציעו ויבקשו לעזור ואני לא רוצהה !!

זה סתם הורסס ..

למרות שאני יודעת שהן רוצות לעזור ..

היום חברה שלי שאלה אותי כזה "נו מה עמיתי מה עם עומר ? יש איזה משהו שאני צריכה לדעת ? את מסתירה ממני משהו?" וכל מיני כאלה ..

כאילו שאני חייבת לה משהו ..

כאילו היא חברה טובה שלי אבלל זכותי המלאה להסתיר ממנה דברים ..

נמאס לי ..

זה ממש מוזר ,

אבל ידידים שלי עוזרים לי בזה פי 1000 מהחברות ..

אני כל כך אוהבת אותוו ..

זה עצובב ..

אני רואה אותו ויש לי צמרמורות .

אני מדמיינת אותו לידי כל זמן שהוא רחוק ממני .

איך אני יבוא לדבר איתו ?

מה אני יגיד לו ?

"תגיד מה אתה מרגיש אליי ?

למה אני לא יכולה להמשיך ככה"

או משהו בסגנון ?

אין מצב ..

אוףף ..

לא יודעת .

בזמן האחרון ?

אני כבר לא יודעת כלום .

3/>