אז מה אני אגיד לכם, אני מרגישה שאני כבר לא צריכה את הבלוג הזה יותר.
אפעם לא היה לי נוח לכתוב באנונימי, וגם עכשיו שחזרתי את הבלוג הישן.ככה שאני לא ממש צריכה את הבלוג הזה.
בכל זאת, היה לי ממש ממש ממש כיף להשתחרר כאן בידיעה שרק מי שצריך לקרוא פה קורא,
ושכאן לא כל אדם שני יגיב לי נאצה אם אני אכתוב שמאי[לא האנונימית, כמובן שלא] מכוערת.
לכן אני משאירה את הבלוג, למקרה שאני שוב אצתרך למחוק את הבלוג המקורי,
שאני אצתרך לספר לשלושת הילדים החמודים שיודעים על הבלוג משהו אישי,
או שאני פשוט ארצה לבדוק משהו.
הבלוג הזה הוא הבלוג הכי מגניב שעשיתי.אין ספק.
אני מתה על העיצוב ועל הרשימות ועל ה200 אנשים שנכנסו אחרי שבוע.[!!].
אז מכיוון שזו חובתי, הנה אני:
קוראים לי בר
אני גרה במושב בקוע
אני בת 12
אני לומדת בבית הספר האיזורי:"הרטוב" שבקיבוץ צרעה
וזהו בערך.
עכשיו על האחרים:
הוא-דור אבגי.
לירון-ליטל.או איךל שאני קוראת לה-ליטה.
לינוי-אני לא אכתוב את שמה, כי מן הסתם הבלוג שלה עדיין אנונימי.
לורה-טולה.או טל מילר.
מאיי-ירדן.או "עוד מישהיא" כמו בבלוג שלה.
אני לא רוצה לכתוב עוד.
אבל הבלוג הישן והוותיק שלי פתוח ומעודכן.ואני שמחה שפתחתי אותו שוב.
זהו זה.נגמר.
תמונה שלי לסיום?
אני חושבת שכדאי.

זו אני.
ואי אפשר לשנות אותי.
בר.