לא מעט אנשים נבדלים מהחברה, שונים ממנה וכידוע קשה לנו מאוד לקבל אחד\אחת שנראים שונה, מתנהגים שונה,מתלבשים שונה.
מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד הייתי רגילה.
אמא שלי תמיד הייתה מלבישה אותי בשמלות והייתה קולעת לי 2 צמות כמו בילבי. תמיד אהבתי את איך שאני נראית בעיקר כשהייתי תינוקת.
אמא שלי תמיד הייתה מספרת לי שהייתי רצה עירומה בכל הבית וצובטת את הגוף שלי, מתלהבת ממנו.
הסיפור שלי, בעצם, מתחיל בתקופה של הבית ספר היסודי כאשר הדברים התחילו להיראות לי שונים ומכל כיוון שממנו התבוננתי יכולתי לראות משהו רע על העולם ובעיקר על עצמי.
בסך הכל הייתי בת 10 כשהעיניים שלי סירבו להתבונן במראה.
אמא שלי, האישה שקלעה לי צמות כל יום בבוקר, לא חדלה מלטפל בי.
בכל פעם כשהרגשתי לא יפה היא התעקשה על כך שיש לה את הילדה הכי יפה בעולם.
אבא שלי, צחק על ילדה בת 10 שהיא שמנמנה ועד היום הוא מצפה לבתו הבכורה להיות כוסית עולמית.
נותר לי להסתובב ברחבי הביתספר עם ילדה לא פחות מכוערת ממני, חברה טובה שמאז תקופת היסודי לא ראיתי אותה עוד.
ואז הגיעו הימים של הבדידות.
אהבה ראשונה שנגסה מהלב שלי בכל יום עוד ביס, שריסקה את כל הגוף שלי, הזכירה לי כמה מגיע לי אהבה אבל כמה אני גם בחיים לא אקבל אותה! למה?
בגלל שאני מכוערת.
ככה ראיתי את העולם.
ככה הראו לי את העולם.
המראה החיצוני הוא השולט!
עד שיום אחד התעוררה האישה הכי חכמה שאני מכירה.
היא לימדה אותי להתאפר, לקחה אותי למספרה, קנתה לי בגדים חדשים -
שינתה אותי לגמרי.
ואחרי כל זה היא לקחה אותי ערב אחד לשיחה ב4 עיניים.
אני לא זוכרת כ"כ את כל מה שהיא אמרה לי אבל אני לא אשכח שאמא שלי,
האישה הכי חכמה שאני מכירה אמרה לי שאנשים תמיד שפטו לפי המראה החיצוני ותמיד ישפטו. עליי להוציא את הפנימיות שלי החוצה ולהדגיש אותה כך שכולם יראו שאצלי זה שונה ואצלי אין רק חיצוניות יש בי הרבה יותר מזה.
ואני, כמו בבית הספר שהייתי מקשיבה למורים ועושה כל שביקשו, מיד עליתי על המסלול הנכון ובעזרת חיוך וטיפה קסם שאמא גילתה לי אותו, אגב, קיבלתי כל מה שרק רציתי וגם דברים שלא כ"כ רציתי אבל בכל זאת קיבלתי אותם.
ילדה בתקופת החטיבה,גיל 13-15 כ"כ תמימה..
נתתי לעצמי ליפול לכל מכשול אפשרי, לכל זרוע של גבר..
מעדתי וקמתי ולא הפסקתי למעוד הרבה זמן.
טעות אחר טעות עד שהבנתי שמה שאמא לימדה זה הוא רק הבסיס של החיים.
השמדתי את התמימות, החלטתי לרסק בחזרה כל אדם שניסה לרסק אותי.
ולא הצלחתי.
אמא שלי, הבנאדם הכי חכם שאני מכירה תמיד אמרה לי שנקמות נראות בהתחלה מתוקות לעין אך הן מרות בטעמן.
כשטעמתי את טעם הנקמה זה הגעיל אותי.
כבר לא ילדה, עוד מעט מסיימת את התיכון ואז כל החיים בפתח.
עם כל נסיון החיים שרכשתי בדרכי אני מוכנה למאבק יומיומי עם האויבת הכי גדולה שלי.. עם עצמי.
אמא, אני לא אפסיק להודות לך על זה שאת אמא שלי ואין לי אמא אחרת.
לא תהיה כמוך לעולם !!!
אבא, הבת שלך הפכה להיות כוסית עולמית אך היא נפלה לתהום בכל פעם שנהייתה יפה יותר.. אתה הגבר במשפחה, ראש המשפחה ועליך להבין שהיופי הוא לא הכל בחיים.
אנשים מהעבר, תודה שהייתם, תודה שלימדתם.. איני צריכה אותכם יותר !
אני ממשיכה הלאה בלעדיכם..
מצטערת על החפירה :/
תותי=]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
