לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אהלן, מה נשמע? קוראים לי איתי, אני בן 21. אני רוצה לחלוק עימכם את המחשבות שלי על הנושא שמעסיק את כולנו יותר מכל, ולא אני לא מדבר על כסף יטמאים שכמותכם, אלא על יחסים ומה שסובב סביבם. תחשבו על זה רגע- כל מה שאנחנו עוסקים בו קשור בצורה כלשהי למערכות יחסים..

כינוי: 

בן: 38

MSN:  איתי



תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


11/2007

ימינה או שמאלה?


יש לי חבר מאוד טוב מתקופת התיכון. בזמן שהייתה לי חברה (אותה חברה שעימה הייתי 4 שנים מאותה כתבה של "דרושה: אהבה, יד ראשונה (אפשר גם שניה)"), הוא היה גם כן עם מישהי תקופה לא קצרה. מכורח הנסיבות ששנינו "נתפסנו" בכבלי מערכות היחסים הרציניות, וכמו כן העובדה ששנינו חברים מאוד טובים הובילה אותנו לצאת הרבה יחד עם בנות הזוג שלנו. זו הייתה תקופה מאוד נחמדה ואם אני צודק בהערכה שלי, אז לעובדה שיש היום סניף "ארומה" בכמעט בכל חור נעוצה בעובדה שבילינו שם הרבה אבל הרבה מאוד! כמה הרבה אתם שואלים? בוא נגיד שאני כמעט בטוח שאני התחלתי את הנוהל של לאמור לקופאית שמות מצחיקים כאשר יקראו לי לקחת את השוקו שהזמנתי (אני לא בחור של קפה, זה פשוט מסריח).

בכל מקרה חברי הטוב, זוגתו, זוגתי לשעבר ואנוכי בילינו יחד תקופה לא קצרה. לקראת סיום תקופת התיכון (אני התחלתי לצאתי עם זוגתי לשעבר בתחילת כיחה יו"ד וחברי עם זוגתו כמה חודשים אחרינו) חברי גילה שזוגתו בגדה בו. דמעות רבות מילאו את חולצתי כאשר נתתי תמיכה לחברי שאהב את זוגתו יותר מאשר את קבוצת הכדורגל שלו (הבהרה לבנות: כמעט ואין דבר שגבר אוהב יותר מאשר את קבוצת הכדורגל שלו. אני אישית נגמלתי מזה לפני שנתיים). השיחות הרבות שעשינו, העידודים והחיזוקים לא עזרו. חברי היה כעלה נידף ברוח תקופה ארוכה. הסברתי לו שעל בגידה אין חמלה והבנה (זו תפיסת עולמי בעניין), אך הוא בחר לחזור לזוגתו והם המשיכו לצאת.

מערכת היחסים הזו נמשכה ולאחר חודשיים הודיעה לו זוגתו שהיא מעוניינת לסיים את הקשר ביניהם. מאיזו סיבה? כי היא זונה מפגרת. שוב לבשתי את החולצה ספוגת הדמעות למען חברי (מה אני אהרוס חולצה נוספת, לא חבל?). הסברתי לו במשך שעות ארוכות שבנות מן הסוג הזה הן בעיקרון בנות מן הסוג שאני נוהג לכנות אותם... קדימה תשלימו לבד: זונות מפגרות, יפה מאוד חברים! הדגשתי וחזרתי בפניו על משפט קלישאתי שאני נוהג לאמץ אותו במקרים רבים : time is the best cure. תקראו לי נדוש, תקראו לי פסיכולוג בגרוש, תקראו לי לרדת למטה כי אתם כבר שעה מחכים לי מתחת לבית ואנחנו מאחרים כבר למסיבה אבל זה פשוט נכון.

לאחר תקופה לא קצרה חברי אסף את השברים, התעשת והתגייס לצבא. האמת שאני חושב שזה עשה לו רק טוב, הוא היה בחיל תותחנים ולא היה לו הרבה זמן לחשוב על זוגתו לשעבר. בזמן היחיד שהיה לו הוא תכנן איך הוא מצליח לשפוך על עצמו מים בכל הגוף במקלחת של החצי דקה שהוא קיבל+לחפוף את הראש. לאחר שנתיים בצבא של מערכות יחסים קצרות שהיו לו, הוא הכיר בחורה חדשה בבסיס שלו. מערכת היחסים הזו התפתחה בכיוון הנכון ואני שמחתי מאוד בשביל חברי שסוף סוף הוא לא יחשוב על זוגתו לשעבר. זוגתו של חברי גרה בצפון, ושאני אומר גרה בצפון אני מתכוון לכך שהבן האדם היחיד שיודע איפה היא גרה זה הסורי מהגבול ממול וזה גם רק אחרי שהוא בדק ב-G.P.S שלו. ככה יצא שהחבר שלי בילה סופ"ש אחד בצפון אצל בת זוגתו שלו וסופ"ש בביתו יחד עם בת הזוג. האמת שלאחר שנפרדתי מזוגתי לשעבר וחזרתי להיות רווק, חברי ואני לא התראינו כ"כ הרבה (גם השירות הצבאי תרם לכך) אבל השתדלנו להישאר בקשר טלפוני על בסיס שבועי. מהשיחות שקיימתי עימו הצטיירה לי מערכת יחסים אידיאלית ובריאה. השנה הראשונה של מערכת היחסים אכן עברה בהרמוניה ובכיף. בינתיים חברי השתחרר מהצבא וזוגתו המשיכה לשרת את המדינה.

בתקופה הראשונה של לאחר השחרור חברי ואני עשינו קורס פסיכומטרי יחד, ויצא לנו לדבר על החיים ועל התוכניות להמשך הדרך. דיברנו על כך שלאחר הפסיכומטרי נקרע את התחת ונחסוך קצת כסף ונטוס לנו. חברי רצה לטוס לאוסטרליה. אני זוכר שמהרגע שהכרתי אותו הוא דיבר על כך שהוא רוצה לטוס לאוסטרליה, זה היה משהו בסגנון: "שלום איתי נעים מאוד, שמי ירון ואני רוצה ביום מן הימים לטוס לאוסטרליה". יש לו שם ביבשת הקנגרו דוד בעל עסק רציני שהוא מעוניין לעבוד אצלו, ואחר כך הוא מעוניין להמשיך וללמוד שם לתואר הראשון שלו (בחור רציני החבר שלי). הטרידה אותי המחשבה לאן מערכת היחסים עם חברתו תמשיך. גם אותו הנושא הטריד והוא לא ידע כיצד לגשת לזה.

עכשיו בשביל שנכיר קצת יותר את החבר שלי ובת זוגתו, אספר לכם שחברי הוא אדם מאוד אינטליגנט, ישר כסרגל, חרוץ ורגיש מאין כמותו. הוויתורים שהוא עושה לפעמים למען זוגתו, היו מטריפים גם את הדאלי לאמה. בכנות, את חברתו אני לא מכיר כ"כ לעומק. אני יודע שהיא מדריכת חי"ר בבסיס של חברי, קיבוצניקית, בחורה דיי עצמאית, קנאית לא קטנה ואוהבת בשר (אני לא צוחק היא אמרה לי שהיא מאוד אוהבת בשר. לכו תבינו מישהי שגרה במקום שאסד אפילו מוכן לוותר עליו).

חברי סיפר לזוגתו שהוא מעוניין בעוד כמה חודשים לטוס ליבשת הרחוקה שאין לי עצבים לכתוב את השם לה, והיא אמרה לו שהיא מעוניינת לטוס איתו גם כן. "אני כ"כ שמח שאת אומרת לי את זה אהובתי" אמר החבר שלי לזוגתו, "אבל רק שתדעי שאני מעוניין גם ללמוד שם". "סליחה?!" אמרה בת הזוג חובבת הבשר של חברי,  "הכיצד תוכל ללמוד ביבשת רחוקה זו בזמן שאני אהיה בפרובינציה שבמזרח התיכון?!". "אני מצטער אהובה שלי, אך זהו חלום שאני מעוניין להגשים כבר משנות ילדותי". "אני מבינה, אם כך אני תומכת ועומדת מאחוריך אך אינני יודעת לאן מערכת יחסים זו תמשיך". לבינתיים חבר שלי וזוגתו עדיין ביחד.

 

היום התקשר אליי החבר ושאל אם אוכל להתפנות לשוחח עימו בשעות אחה"צ. אמרתי לו שאבדוק רגע ביומן שלי (בינתיים החלפתי לערוץ "ביפ") ואמרתי לו שאני רואה שיש לו חלון בדיוק בשעות אחה"צ ואוכל להתפנות אליו. כאשר החבר הגיע אליי, ההבעה שעל פניו אמרה משהו בסגנון "אחי ראיתי עכשיו 'רשימת שינדלר'". שאלתי אותו מה קרה ולמה פניו נפולות. הוא אמר שהוא לא יודע מה לעשות, ושהוא קרוע מבפנים. "בעוד יומיים" אמר לי חברי "אני אמור לנסוע לבת זוגתי לסופ"ש ואני לא יודע אם אני נוסע אליה או לא, ואם כן אז מה אני הולך להגיד לה". "באיזה נושא?" שאלתי אותו. הוא אמר לי שהוא לא יודע אם מערכת היחסים הזו תמשיך. מצד אחד הוא אוהב את החברה שלו ואם הוא מסתכל כמה שנים קדימה, הוא רואה אותם חיים ביחד, מצד שני הוא יודע שאם הוא מוציא לפועל את התוכנית שלו ללימודים ביבשת הרחוקה שאין לי כוח לרשום את השם שלה, סביר להניח שהם ייפרדו. לאחר כמה שעות שיחה הבנתי מהחבר שלי עוד דבר חשוב מעבר להתלבטות הקשה של בין לבחור באהבה לבין לבחור בחלום שלו.

מסתבר שהחבר שלי חולה במה שנקרא בשפה שלי "ריליישנשיפס וסקולרי מצוי" או במילים אחרות- הוא חושב שלהיות במערכת יחסים זה הדבר הטוב ביותר שקרה בעולם מאז שהמציאו את הציצים, ומי שלא נמצא במערכת יחסים הוא אדם חולה.

אני אמרתי לו את דעתי בנושא:

 

"תראה ירון, בני כמה אנחנו עכשיו? אנחנו בני 21. סיימנו עם כל המסגרות שמגוננות עלינו. אין יותר גן, אין בי"ס וסיימנו את הצבא בריאים ושלמים תודה לאל. עכשיו מתחיל הרגע שבו אנחנו אדונים לעצמנו ואנחנו צריכים להחליט את ההחלטות בשביל עצמנו. אם אנחנו עומדים בפני דילמה, אנחנו צריכים לאסוף את כל הנתונים, לבחון את המצב מכל הכיוונים ולשער מה כל החלטה תביא עימה. במסע שלנו בחיים הדרך לא ממשיכה רק ישר, הרבה מאוד פעמים אנחנו נעמוד בפני צומת שבה יש רק שתי אפשרויות- ימין או שמאל! לעיתים אנחנו נעמוד בפני דילמות כה קשות שאנחנו ניקרע מפנים, ואנחנו נחשוב שהיינו צריכים לפנות ימינה במקום שמאלה אבל אין מה לעשות החלטה צריכה להתקבל, וגם אם ההחלטה לא נכונה אז אנחנו נלמד ממנה ובצומת הבאה אנחנו נדע יותר טוב לאיפה לפנות. עכשיו בוא נסתכל על זה בצורה יותר פרקטית- אתה בחור רציני, אתה מתכנן ומסתכל כמה צעדים קדימה. 99.9% שאתה הולך ללמוד באוסטרליה, מתי זה הולך לקרות? אתה אמור להתחיל ללמוד באוקטובר 2008 ועכשיו אנחנו באמצע נובמבר 2007. אתה כרגע נמצא בארץ עד חודש פברואר וגם היא משתחררת באותו חודש. אתה טס והיא מצטרפת אליך חודש לאחר מכן. תטיילו ותחרשו את אוסטרליה לאורכה ולרוחבה ואז תצטרך להתחיל את הלימודים והיא... אני לא יודע מה היא הולכת לעשות וזה גם לא משנה כי היא לא נשארת ללמוד איתך."

 

"כל זה נכון" קטע אותי ירון "אבל אני לא יכול להיות בלעדיה ובכלל אני לא יכול להיות בלי מישהי... אני כמו נרקומן בכל הקשור למערכות יחסים- אני לא יכול בלי זה!"

 

"תקשיב לי" אמרתי לו קצת בתוקפנות מהולה בדאגה כנה "מי שלא נמצא במערכת יחסים הוא לא אדם חולה ואין בו שום דבר מדבק, תראה אותי אני הדוגמה החיה לכך! הרי הייתי גם פה וגם פה. היום אני רווק ונכון זה חסר לי קצת, אבל אני ממשיך להנות מהחיים בדרכים אחרות"

 

"אני יודע שלא מתים מזה אם אין לך בת זוג... אבל מה הטעם בלי זה?!"

 

בקטע הזה תפסתי לו את הסנטר בחוזקה וסובבתי את הגולגולת שלו ב-90 מעלות לעברי ואמרתי: "מה הטעם?! תקשיב אני הבנתי שאתה הבנת שבאמת לא מתים מזה אם אתה לא במערכת יחסים, אבל אתה צריך להבין שזה לא רק שאתה לא מת מזה ואתה ממשיך לחיות, אלא אתה יכול לחיות בצורה מאוד כיפית ולהנות מדברים שמי יודע אם היית נהנה מהם אם הייתה לך בת זוג. אתה צריך לעבור עוד שלב של מעבר להכרה שאדם בלי מערכת יחסים הוא לא אדם חולה, אתה צריך להבין שאדם בלי מערכת יחסים הוא אדם שגם נהנה מהחיים. וזה לא שאתה הולך להיות בלי מערכת יחסים עד סוף ימיך!"

 

"מזה בדיוק אני מפחד!" אמר לי על סף דמעות (בחור רגיש ירון שלנו)

 

"אז תפסיק לפחד מזה! תקשיב גם אני חששתי מזה שלא תהיה לי מישהי, אבל למדתי לחיות עם זה שכאשר היא תגיע היא תגיע, אני לא אמור לבכות בבית על מר גורלי כי אין לי חברה. אני צריך לצאת מהבית ולחיות את החיים ומי יודע אולי בפעם הבאה שאני אלך ברחוב אני אתקל באהבה של החיים שלי"

 

"אתה צודק, אני פשוט לא יכול לחשוב ככה" אמר ירון, שהיה נראה כמו סמרטוט ספונג'ה שניקו איתו צואה של עדר פילים שאכלו שעועית.

 

"תקשיב ירון, דעתי האישית היא שאתה יודע שאתם כנראה הולכים להיפרד אבל אתה פשוט רוצה לדחות את הקץ כי אתה לא מסוגל להתמודד עם זה שאתה תהיה לבד לתקופה מסויימת. אתה צריך להבין משהו- בחיים כל צעד ראשון שאנחנו עושים לקראת משהו חדש הוא הצעד הקשה ביותר. לאחר מכן אנשים מתחילים ללכת באופן רגיל וכמו שאני מכיר אותך, לאחר שתעשה את הצעד הראשון אתה תתחיל לרוץ כמו אצן מקניה שבורח מאריה טורף. אתה פשוט חייב לעבור את הצעד הראשון ולעבוד עם עצמך על כך שאדם שלא נמצא במערכת יחסים הוא אדם שנהנה מהחיים, אבל רק אתה יכול לקבל את ההחלטה מה אתה הולך לעשות ולאן אתה הולך לפנות. אני, בכל מקרה, אתמוך בכל צעד שתעשה."

 

"תודה רבה אחי, אקח את הכל לתשומת ליבי ואשב עם עצמי ואחליט מה אני הולך לעשות בעוד 48 שעות"

 

 

 

 

אני עוד לא יודע מה ירון החליט, כאשר חזרתי מהשיחה עימו ישר התחלתי לכתוב את הקטע הזה. מה שאני רוצה לחלוק עימכם בקטע הנ"ל זו המסקנה שלא צריך להיות עם מישהי/מישהו רק בשביל להיות ביחד ולהיות במערכת יחסים. אני מכיר כמה אנשים שנמצאים עם בן/בת זוג רק בגלל שהם לא רוצים להיות לבד.

זה מצריך המון אומץ לעזוב מישהו שאתם אוהבים, אבל תחשבו טוב טוב עם עצמכם אם אתם באמת נהנים או שאתם סתם עם אותו אדם.

עדיף להיות לבד לתקופה ולדעת שאתה שלם עם עצמך. זהו שיעור בכלל לחיים לדעתי- תהיו אמיצים לקבל החלטות קשות , מאשר לקבל החלטה שהתוצאה שלה תהיה בינונית לאורך כל הדרך.

נכתב על ידי , 19/11/2007 09:31  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



משחק ילדים


-"הלו" היא עונה בטון שאומר לך "אני תמיד עסוקה ואין לי אף רגע משעמם בחיים שלי, גם שאני ישנה אני עושה משהו".

-"הילה, היי מה נשמע זה איתי" אני אומר לה.

-"מי?!" היא עונה.

- "איתי, הבחור שיצאת איתו אתמול בערב (ורציתי להוסיף: "למסעדה מאוד יקרה ושילם עלייך 150 ₪" עצה לכל הגברים: לא משנה מה- תמיד לשלם בדייט ראשון או לפחות להציע לשלם).

- "אההה איתי כן, מה שלומך?"

- "אני סבבה, מה שלומך?"

- "אני בסדר, בדיוק פה עם כמה חברות שלי וידידים הולכים לשבת באיזה מקום" (בפועל היא עם שתי חברות בבית של מישהי, מרכלות על כל העולם ואשתו וחברה שלה שלבשה אתמול בגד מזעזע)

- "הבנתי אותך, אז את רוצה שאני אדבר איתך יותר מאוחר?"

- "לא לא זה בסדר, מה אתה עושה?"

- "סתם בבית רואה טלוויזיה" (בפועל אני בבית רואה טלוויזיה)

- "יופי יופי, מה אתה רואה?"

- "סתם איזו תוכנית משעממת, תגידי את רוצה להיפגש שוב מתישהו? היה ממש סבבה פעם קודמת."

- "כן היה באמת סבבה. נראה לי שבכיף כן אבל יש לי כמה תוכניות, אז נדבר יותר מאוחר ונקבע לנו מתישהו"

- "טוב ביי בינתיים"

- "ביי"

*שיחה ממוצעת של אחרי דייט ראשון פחות או יותר.

 

 הילה היא בחורה מאוד נחמדה- בת 18 וחצי, חיילת שמשרתת בבסיס במרכז ת"א, גרה בגבעתיים עם שני הורים+כלב+חמוּס, שאפתנית, אמביציוזית ובכלל אוהבת את החיים. הכרתי את הילה שעשיתי טופס טיולים, היא הייתה הגואלת מציון בשלישות שלה הייתי צריך למסור לה את הטופס בשביל שתשחרר אותי כבר. כמובן שאיך שמסרתי לך את הטופס, המחשב החליט להתאבד ולא לעבוד יותר וכך יצא שעד שסידרו אותו (שעה וחצי!!!) שוחחתי לי עם הילה. אני לא בחור שמחזר בד"כ, את כל החברות שלי הכרתי במסגרות מסוימות שהייתי איתן וכך יצא שאחרי כמה זמן שהיינו ביחד באותה מסגרות חלה קירבה ואז נשיקה ואז כמה דייטים וסקס פה ושם, אבל החלטתי לנסות כי היא הייתה נראית בחורה טובה שמבינה עניין (וגם כי לא היה לי משהו יותר טוב לעשות). אקצר לכם את התהליך- עד שסידרו את המחשב הילה מסרה לי את המספר טלפון שלה, קבענו לצאת אחרי כמה ימים לפרנצ'סקה והיה ממש סבבה. החזרתי אותה לביתה בסוף הערב, ליוויתי אותה עד לכניסה (עצה 2 לכל הגברים: תמיד תלוו את הבחורה עימה אתם יוצאים עד למפתן ביתה על מנת להראות כבוד כלפיה) היא חיפשה את המפתחות שלה בתיק ושהיא מצאה אותם הסתכלנו אחד על השניה ו...... איחלתי לה לילה טוב ואמרתי לה שהיה לי ממש כיף ושנדבר כבר. חזרתי הביתה שמח וטוב לב עם פחות 250 ₪.

עכשיו פה מתחיל "הכיף" האמיתי שבכל העסק- השיחה של אחרי הדייט הראשון. מי יצלצל קודם? תוך כמה זמן זה יקרה? אם אני אצלצל יום אחרי הדייט בשביל לשאול מה נשמע, האם אני אראה נואש בעיניה? כל זאת נדע בפרק הבא חברים! סתם סתם, פשוט תמיד חלמתי להגיד את המשפט הזה. אבל עכשיו בואו נהייה רציניים לרגע- המקרה של הילה ושלי מייצג מקרים רבים. כבר הכרת את הבחורה הנחמדה, היא מוצאת חן בעיניך ואתה מוצא חן בעיניה, יצאתם ביחד, הסעת אותה לביתה אז למה אתה/היא צריכים לחכות בשביל לראות מי יתקשר קודם? אם הייתי מוצא את האדם שהשריש את הנוהל הזה של לחכות אחרי דייט ראשון בשביל לבדוק מי מתקשר קודם, הייתי שובר לו איזה יד או שתיים. לצערי, מרבית האנשים מקובעים במחשבה הזו. אני מאמין שפיספסתי כמה בחורות נחמדות בגלל החרא הזה, כי אחרי שהתקשרתי אליהן (התקשרתי אחרי יומיים ולא יום אחרי הדייט, כי גם אני נכנעתי לנוהל המטומטם הזה) סתם שוחחנו וקבענו שנדבר שוב פעם, אז אמרתי לעצמי שאני לא מתקשר כי אני התקשרתי קודם והיא גם לא התקשרה כי היא חשבה לעצמה שאם אני לא מתקשר שוב פעם אז אולי אני לא רוצה (פעם פגשתי בחורה כזו שאמרה לי שהיא לא התקשרה אחרי שאני התקשרתי, כי היא חשבה שאני לא מספיק רוצה אותה. זה היה יום לפני שהיא טסה לחו"ל לחצי שנה). בואו נעבור עכשיו על כל מיני חוקים של שיחה ראשונה אחרי דייט שמושרשים אצל הרבה אנשים:

א.      לא להתקשר יום אחרי הדייט, כי אז זה נראה ממש נואש.

ב.       הגבר אמור להתקשר ראשון.

ג.        אם את מזהה את המספר של הדייט שלך או שזה סתם מספר שאת לא מכירה, תעני כאילו את עכשיו באמצע וועידה על הסכם שלום בין ישראל לסוריה.

ד.       בשיחה הראשונה תמיד אמרי לבחור שאת בדיוק עם חברות שלך ואתן הולכות לאיזה מקום ממש מגניב.

ה.      אם הוא ממש מוצא חן בעינייך, תאמרי לו שאת ממש עסוקה ושיתקשר אלייך יותר מאוחר.

 

 

יש עוד כמה חוקים, אבל הבנתם את הרעיון הכללי כי אתם נוטלים חלק בנוהל הזה. עכשיו אני רוצה להסביר לכן משהו בנות יקרות וחמודות: אם יצאנו ביחד והיה ממש סבבה (בד"כ אם הדייט היה סבבה, אז שני הצדדים מרגישים את זה) אתן יכולות גם להתקשר לבחור שיצאתן איתו ולשאול מה קורה איתו. אתן יכולות גם לעשות את זה יום אחרי, באמת שלא יקרה לכן שום דבר דבר ואפילו זה יחמיא לגבר ויוסיף לו קצת לאגו (מה קרה? לנו אסור גם קצת להוסיף לאגו?). זה לא יוריד מערכן והגבר לא יחשוב שאתן נואשות או משהו בסגנון ואם הוא כן יחשוב ככה אז סימן שהוא לא שווה אפילו רבע מהכליה שלכן. עכשיו אם אתן מאלה שבחיים לא יתקשרו ראשונות לגבר אחרי דייט, והגבר מתקשר אליכן יום אחרי- תענו לו בכיף ובסבבה אם הוא מוצא חן בעיניכן ואל תשחקו אותה עסוקות בשביל שהוא יחשוב שהוא צריך לשבור עכשיו את הראש בשביל להגיע אליכן, כי זה ממש מבאס ובסופו של דבר יירד לו מכל העסק של לרדוף אחריכן.

אני רוצה להדגיש פה משהו חשוב- אני מבין שבשביל להשיג אתכן אז צריך קצת להתאמץ ולחזר, אבל זה לא אמור לקרות תוך רגע. קודם כל תראו לגבר שאתן מעוניינות שיבין שיש על מה לדבר, ואחרי זה הוא יחזר ויפנק אתכן כמו שמגיע לכן.

 

אז בואו נפסיק עם המשחק ילדים הזה של השיחות טלפון הראשונות, תהיו עם ראש פתוח ואם מישהו מתקשר אליכן אחרי יום זה לא בגלל שהוא חסר חיים, אלא זה קרה כי מצאת חן בעיניו והוא רוצה לדעת מה קורה איתך ולברר לשלומך.

 

אההה רוצים לדעת מה קרה עם הילה בסופו של דבר? יצאנו כמה פעמים ובילינו כמו שצריך, אבל אז היא התחילה להציק לי בטלפון כל רגע ולא היה לי זין לזה. סתם סתם, פשוט זה לא היה זה בסופו של דבר ונפרדנו.

 

 

 

נכתב על ידי , 16/11/2007 12:04  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



דרושה: אהבה, יד ראשונה (אפשר גם שניה)


אהלן, מה נשמע? קוראים לי איתי, אני בן 21 חייל משוחרר. מה אני עושה בחיים? כמו 99% מהחיילים המשוחררים- מחפש את עצמי. בשאר הזמן שנשאר לי אני עובד בתור ברמן.... בנאפיס. לא סקסי במיוחד אני יודע, אבל היי חייבים לחסוך קצת כסף בשביל לטוס למען המטרה שהזכרתי שורה וחצי לפני- לחפש את עצמי.

אני לא בחור שכותב. תמיד כשהייתי כותב ברכות לימי הולדת לאחד מבני משפחתי, אז אמא שלי או אחותי תמיד היו אומרות שיש לי כשרון לכתיבה ( לא משהו יוצא דופן, אבל כשרון כלשהו) אבל אף פעם לא הסכמתי איתן ולא הקדשתי לזה תשומת לב. יש לי גם כמה שירים שכתבתי, אבל כמו הרבה אנשים לפניי שעשו זאת, אלו שירים שישארו שירי מגירה (או במקרה שלי- בתיקיית "המסמכים שלי" על השולחן עבודה).

אז למה בעצם פתאום אני כותב ועוד מפרסם את זה? האמת שאין לי שמץ של מושג. יצא לי לחשוב הרבה בזמן האחרון על יחסים. תחשבו על זה רגע- מרבית הפעולות שאנשים מבצעים או המטרות שלמענם הם פועלים פשוט סובבות סביב מערכות יחסים וסקס לא משנה איך נסתכל על זה. אתם רוצים להיות עשירים, למה? כדי לגור בבית יפה, להנות מחופשות מפנקות ו... להשיג את הבחורות הכי מטורפות שקיימות ולהזדיין איתן. אתה חוסך על מנת לקנות מכונית מטורפת שתמיד רצית, למה? כי אתה חולה על המכונית הזאת ועל הזמן המטורף שהיא עושה מ-0 ל-100 קמ"ש, אתה רוצה כבר לשים ספויילר מטורף ו... כדי לעשות סיבוב פוזה בהרצליה פיתוח על מהירות של 20 קמ"ש כדי שאולי איזו בחורה תיכנס לך לרכב ותוכל ללכלך קצת את המושב האחורי. אני יכול לתת עוד מלא דוגמאות כאלה, אבל בטח הבנתם את הקטע.

הייתה לי חברה 4 שנים. את כל שלושת שנות התיכון בילינו יחד ועוד שנה אחת בשירות הצבאי. אני סיימתי את המערכת יחסים הזו. למה? כי רציתי לראות עולם, וכשאני אומר שרציתי לראות עולם אני מתכוון לכך שרציתי לצאת עם חברים שלי למסיבות ולהשיג לי איזה כמה מספרים באותו ערב, אה ויש גם את הדבר הקטן הזה ששכחתי- לא אהבתי אותה כמו בהתחלה. הייתי בטוח שהנה זה הולך לקרות, אני, איתי, הילד שכולם אומרים עליו שהוא רגיש וטוב לב, הולך לפתוח לכמה בנות את הצורה באיזה שירותים מסריחים במועדון מזורגג שלוקח 70 ש"ח כניסה+חצי שעה זמן המתנה בחוץ, ולהראות לכולם שאני הכל מלבד בחור רגיש. אבל פשוט לא הצלחתי לעשות את זה.

אמרתי לעצמי: "טוב איתי תירגע אתה חדש בעסק, תסתכל שנייה מהצד איך הבנים מתחילים עם הבנות העירומות למחצה והשיכורות לגמרי ותיישם זאת בשטח" שתיתי קצת בעצמי כדי לתפוס קצת ראש (מי שיגיד לי שאלכוהול טעים לו והוא היה שותה את זה גם אם לא היו מתמסטלים מזה, אני חותך ת'זין ומניח לו את זה על צלחת. ואני חושב שהפרצופים של אלו ששתו שניה לפני מוכיחים את טענתי) אבל גם זה לא עזר. ניסיתי לפעמים, גיששתי פה ושם אבל פשוט לא הייתי מסוגל. תחושת הגועל שעלתה בי הייתה יותר גדולה מתחושת הגועל של הטיפה המרה. פעם אחת הולכתי שולל אחרי הטיפה המרה ונישקתי איזו מישהי מהצבא שהיה לי קטע לא ברור איתה. תחושת הגועל שהסתובבתי איתה אחרי זה שבוע פשוט אכלה אותי והגעתי למסקנה אחת- אני עם בחורות לא מתחיל במועדון או פאב. במקום זה אני פשוט רוקד (איפה שיש מוסיקה שחורה תקראו לי ואני בא). עכשיו בואו נבהיר פה משהו- אין לי ולו בעיה אחת עם כאלו שמתחילים עם בנות וגם לא עם הבנות שזורמות איתם. כמה מהחברים שלי הם כאלו שאצבעות הידיים והרגליים שלהם לא מספיקים בשביל לספור את מספר הבנות שהם שכבו איתן, אז הם עברו לספור שיערות גוף. הבעיה היא אחרת.

חברים שלי ממש כועסים עליי שאני לא מזיין סתם בנות. פשוט מזיין וזורק אותם. אני שואל אותם: "איך קיבינימט אני אמור לגרום למישהי להזדיין איתי סתם ככה?" אז הם עונים לי לאחר שנות מחקר רבות: "פשוט תסכים לכל מה שהן רוצות". ככה בפשטות, בלי הרבה בעיות. אמרתי לעצמי: "נו מילא, כל מה שמעניין את חברים שלי זה זיונים, כדורגל והכוסית שבדיוק עוברת במדרכה ממול בואנה אחי תראי איזה שדיים מטורפים יש לה!" שזה בערך מה שמעניין גם אותי כמו כל גבר ממוצע, אז בדקתי עם עוד אנשים, חלקם מלומדים וחלקם חושבים שאלפי ברמה של אינשטיין ומסתבר שכולם, כולל הרבה בנות, פשוט אמרו לי רק להזדיין כי זה מה שכולם עושים. אני פשוט לא הייתי מסוגל לעשות את זה, אז עברתי לתוכנית ז'- אם אתה בקטע של להזדיין עם מישהי רק כשאתה אוהב אותה, אז תתאהב כבר במישהי ונגמור את הסיפור. ניסיתי עם כל מיני בנות מהצבא, הכרחתי את עצמי לאהוב אותן ועשיתי מה שחייבים לעשות שאוהבים מישהי- ארוחות, נרות וכל הסיפור. קצת גיי אני יודע אבל אני רומנטי, מה זה פשע?! היו כמה פעמים שחשבתי שהנה זה קורה, אבל זה פשוט לא המריא לאן שרציתי. הייתה הזדמנות שפיספתי וכנראה שפיספתי גם את ההיא של ה- 4 שנים ביחד, אבל בשביל לחוות חוויות בחיים צריך לדעת לפעמים לעשות וויתורים כואבים. הגעתי עם עצמי למסקנה שאין מה לעשות ושההיא תגיע אז היא תגיע. אני לא אשקר לכם, יש רגעים שהיצר גובר ואני נפגש עם בנות פה ושם אבל היי אני בן אדם בסופו של דבר אבל יודע שכאשר האהבה שלי תגיע אני אדע לשמור אותה בידיים שלי. מסתבר שאי אפשר להילחם במה שאתה, פשוט תנסה לזרום עם זה אני יודע סוף סוף שזו הדרך הטובה ביותר.

 

 

נכתב על ידי , 14/11/2007 13:57  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 






© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לזיס אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על זיס ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)