יש לי חבר מאוד טוב מתקופת התיכון. בזמן שהייתה לי חברה (אותה חברה שעימה הייתי 4 שנים מאותה כתבה של "דרושה: אהבה, יד ראשונה (אפשר גם שניה)"), הוא היה גם כן עם מישהי תקופה לא קצרה. מכורח הנסיבות ששנינו "נתפסנו" בכבלי מערכות היחסים הרציניות, וכמו כן העובדה ששנינו חברים מאוד טובים הובילה אותנו לצאת הרבה יחד עם בנות הזוג שלנו. זו הייתה תקופה מאוד נחמדה ואם אני צודק בהערכה שלי, אז לעובדה שיש היום סניף "ארומה" בכמעט בכל חור נעוצה בעובדה שבילינו שם הרבה אבל הרבה מאוד! כמה הרבה אתם שואלים? בוא נגיד שאני כמעט בטוח שאני התחלתי את הנוהל של לאמור לקופאית שמות מצחיקים כאשר יקראו לי לקחת את השוקו שהזמנתי (אני לא בחור של קפה, זה פשוט מסריח).
בכל מקרה חברי הטוב, זוגתו, זוגתי לשעבר ואנוכי בילינו יחד תקופה לא קצרה. לקראת סיום תקופת התיכון (אני התחלתי לצאתי עם זוגתי לשעבר בתחילת כיחה יו"ד וחברי עם זוגתו כמה חודשים אחרינו) חברי גילה שזוגתו בגדה בו. דמעות רבות מילאו את חולצתי כאשר נתתי תמיכה לחברי שאהב את זוגתו יותר מאשר את קבוצת הכדורגל שלו (הבהרה לבנות: כמעט ואין דבר שגבר אוהב יותר מאשר את קבוצת הכדורגל שלו. אני אישית נגמלתי מזה לפני שנתיים). השיחות הרבות שעשינו, העידודים והחיזוקים לא עזרו. חברי היה כעלה נידף ברוח תקופה ארוכה. הסברתי לו שעל בגידה אין חמלה והבנה (זו תפיסת עולמי בעניין), אך הוא בחר לחזור לזוגתו והם המשיכו לצאת.
מערכת היחסים הזו נמשכה ולאחר חודשיים הודיעה לו זוגתו שהיא מעוניינת לסיים את הקשר ביניהם. מאיזו סיבה? כי היא זונה מפגרת. שוב לבשתי את החולצה ספוגת הדמעות למען חברי (מה אני אהרוס חולצה נוספת, לא חבל?). הסברתי לו במשך שעות ארוכות שבנות מן הסוג הזה הן בעיקרון בנות מן הסוג שאני נוהג לכנות אותם... קדימה תשלימו לבד: זונות מפגרות, יפה מאוד חברים! הדגשתי וחזרתי בפניו על משפט קלישאתי שאני נוהג לאמץ אותו במקרים רבים : time is the best cure. תקראו לי נדוש, תקראו לי פסיכולוג בגרוש, תקראו לי לרדת למטה כי אתם כבר שעה מחכים לי מתחת לבית ואנחנו מאחרים כבר למסיבה אבל זה פשוט נכון.
לאחר תקופה לא קצרה חברי אסף את השברים, התעשת והתגייס לצבא. האמת שאני חושב שזה עשה לו רק טוב, הוא היה בחיל תותחנים ולא היה לו הרבה זמן לחשוב על זוגתו לשעבר. בזמן היחיד שהיה לו הוא תכנן איך הוא מצליח לשפוך על עצמו מים בכל הגוף במקלחת של החצי דקה שהוא קיבל+לחפוף את הראש. לאחר שנתיים בצבא של מערכות יחסים קצרות שהיו לו, הוא הכיר בחורה חדשה בבסיס שלו. מערכת היחסים הזו התפתחה בכיוון הנכון ואני שמחתי מאוד בשביל חברי שסוף סוף הוא לא יחשוב על זוגתו לשעבר. זוגתו של חברי גרה בצפון, ושאני אומר גרה בצפון אני מתכוון לכך שהבן האדם היחיד שיודע איפה היא גרה זה הסורי מהגבול ממול וזה גם רק אחרי שהוא בדק ב-G.P.S שלו. ככה יצא שהחבר שלי בילה סופ"ש אחד בצפון אצל בת זוגתו שלו וסופ"ש בביתו יחד עם בת הזוג. האמת שלאחר שנפרדתי מזוגתי לשעבר וחזרתי להיות רווק, חברי ואני לא התראינו כ"כ הרבה (גם השירות הצבאי תרם לכך) אבל השתדלנו להישאר בקשר טלפוני על בסיס שבועי. מהשיחות שקיימתי עימו הצטיירה לי מערכת יחסים אידיאלית ובריאה. השנה הראשונה של מערכת היחסים אכן עברה בהרמוניה ובכיף. בינתיים חברי השתחרר מהצבא וזוגתו המשיכה לשרת את המדינה.
בתקופה הראשונה של לאחר השחרור חברי ואני עשינו קורס פסיכומטרי יחד, ויצא לנו לדבר על החיים ועל התוכניות להמשך הדרך. דיברנו על כך שלאחר הפסיכומטרי נקרע את התחת ונחסוך קצת כסף ונטוס לנו. חברי רצה לטוס לאוסטרליה. אני זוכר שמהרגע שהכרתי אותו הוא דיבר על כך שהוא רוצה לטוס לאוסטרליה, זה היה משהו בסגנון: "שלום איתי נעים מאוד, שמי ירון ואני רוצה ביום מן הימים לטוס לאוסטרליה". יש לו שם ביבשת הקנגרו דוד בעל עסק רציני שהוא מעוניין לעבוד אצלו, ואחר כך הוא מעוניין להמשיך וללמוד שם לתואר הראשון שלו (בחור רציני החבר שלי). הטרידה אותי המחשבה לאן מערכת היחסים עם חברתו תמשיך. גם אותו הנושא הטריד והוא לא ידע כיצד לגשת לזה.
עכשיו בשביל שנכיר קצת יותר את החבר שלי ובת זוגתו, אספר לכם שחברי הוא אדם מאוד אינטליגנט, ישר כסרגל, חרוץ ורגיש מאין כמותו. הוויתורים שהוא עושה לפעמים למען זוגתו, היו מטריפים גם את הדאלי לאמה. בכנות, את חברתו אני לא מכיר כ"כ לעומק. אני יודע שהיא מדריכת חי"ר בבסיס של חברי, קיבוצניקית, בחורה דיי עצמאית, קנאית לא קטנה ואוהבת בשר (אני לא צוחק היא אמרה לי שהיא מאוד אוהבת בשר. לכו תבינו מישהי שגרה במקום שאסד אפילו מוכן לוותר עליו).
חברי סיפר לזוגתו שהוא מעוניין בעוד כמה חודשים לטוס ליבשת הרחוקה שאין לי עצבים לכתוב את השם לה, והיא אמרה לו שהיא מעוניינת לטוס איתו גם כן. "אני כ"כ שמח שאת אומרת לי את זה אהובתי" אמר החבר שלי לזוגתו, "אבל רק שתדעי שאני מעוניין גם ללמוד שם". "סליחה?!" אמרה בת הזוג חובבת הבשר של חברי, "הכיצד תוכל ללמוד ביבשת רחוקה זו בזמן שאני אהיה בפרובינציה שבמזרח התיכון?!". "אני מצטער אהובה שלי, אך זהו חלום שאני מעוניין להגשים כבר משנות ילדותי". "אני מבינה, אם כך אני תומכת ועומדת מאחוריך אך אינני יודעת לאן מערכת יחסים זו תמשיך". לבינתיים חבר שלי וזוגתו עדיין ביחד.
היום התקשר אליי החבר ושאל אם אוכל להתפנות לשוחח עימו בשעות אחה"צ. אמרתי לו שאבדוק רגע ביומן שלי (בינתיים החלפתי לערוץ "ביפ") ואמרתי לו שאני רואה שיש לו חלון בדיוק בשעות אחה"צ ואוכל להתפנות אליו. כאשר החבר הגיע אליי, ההבעה שעל פניו אמרה משהו בסגנון "אחי ראיתי עכשיו 'רשימת שינדלר'". שאלתי אותו מה קרה ולמה פניו נפולות. הוא אמר שהוא לא יודע מה לעשות, ושהוא קרוע מבפנים. "בעוד יומיים" אמר לי חברי "אני אמור לנסוע לבת זוגתי לסופ"ש ואני לא יודע אם אני נוסע אליה או לא, ואם כן אז מה אני הולך להגיד לה". "באיזה נושא?" שאלתי אותו. הוא אמר לי שהוא לא יודע אם מערכת היחסים הזו תמשיך. מצד אחד הוא אוהב את החברה שלו ואם הוא מסתכל כמה שנים קדימה, הוא רואה אותם חיים ביחד, מצד שני הוא יודע שאם הוא מוציא לפועל את התוכנית שלו ללימודים ביבשת הרחוקה שאין לי כוח לרשום את השם שלה, סביר להניח שהם ייפרדו. לאחר כמה שעות שיחה הבנתי מהחבר שלי עוד דבר חשוב מעבר להתלבטות הקשה של בין לבחור באהבה לבין לבחור בחלום שלו.
מסתבר שהחבר שלי חולה במה שנקרא בשפה שלי "ריליישנשיפס וסקולרי מצוי" או במילים אחרות- הוא חושב שלהיות במערכת יחסים זה הדבר הטוב ביותר שקרה בעולם מאז שהמציאו את הציצים, ומי שלא נמצא במערכת יחסים הוא אדם חולה.
אני אמרתי לו את דעתי בנושא:
"תראה ירון, בני כמה אנחנו עכשיו? אנחנו בני 21. סיימנו עם כל המסגרות שמגוננות עלינו. אין יותר גן, אין בי"ס וסיימנו את הצבא בריאים ושלמים תודה לאל. עכשיו מתחיל הרגע שבו אנחנו אדונים לעצמנו ואנחנו צריכים להחליט את ההחלטות בשביל עצמנו. אם אנחנו עומדים בפני דילמה, אנחנו צריכים לאסוף את כל הנתונים, לבחון את המצב מכל הכיוונים ולשער מה כל החלטה תביא עימה. במסע שלנו בחיים הדרך לא ממשיכה רק ישר, הרבה מאוד פעמים אנחנו נעמוד בפני צומת שבה יש רק שתי אפשרויות- ימין או שמאל! לעיתים אנחנו נעמוד בפני דילמות כה קשות שאנחנו ניקרע מפנים, ואנחנו נחשוב שהיינו צריכים לפנות ימינה במקום שמאלה אבל אין מה לעשות החלטה צריכה להתקבל, וגם אם ההחלטה לא נכונה אז אנחנו נלמד ממנה ובצומת הבאה אנחנו נדע יותר טוב לאיפה לפנות. עכשיו בוא נסתכל על זה בצורה יותר פרקטית- אתה בחור רציני, אתה מתכנן ומסתכל כמה צעדים קדימה. 99.9% שאתה הולך ללמוד באוסטרליה, מתי זה הולך לקרות? אתה אמור להתחיל ללמוד באוקטובר 2008 ועכשיו אנחנו באמצע נובמבר 2007. אתה כרגע נמצא בארץ עד חודש פברואר וגם היא משתחררת באותו חודש. אתה טס והיא מצטרפת אליך חודש לאחר מכן. תטיילו ותחרשו את אוסטרליה לאורכה ולרוחבה ואז תצטרך להתחיל את הלימודים והיא... אני לא יודע מה היא הולכת לעשות וזה גם לא משנה כי היא לא נשארת ללמוד איתך."
"כל זה נכון" קטע אותי ירון "אבל אני לא יכול להיות בלעדיה ובכלל אני לא יכול להיות בלי מישהי... אני כמו נרקומן בכל הקשור למערכות יחסים- אני לא יכול בלי זה!"
"תקשיב לי" אמרתי לו קצת בתוקפנות מהולה בדאגה כנה "מי שלא נמצא במערכת יחסים הוא לא אדם חולה ואין בו שום דבר מדבק, תראה אותי אני הדוגמה החיה לכך! הרי הייתי גם פה וגם פה. היום אני רווק ונכון זה חסר לי קצת, אבל אני ממשיך להנות מהחיים בדרכים אחרות"
"אני יודע שלא מתים מזה אם אין לך בת זוג... אבל מה הטעם בלי זה?!"
בקטע הזה תפסתי לו את הסנטר בחוזקה וסובבתי את הגולגולת שלו ב-90 מעלות לעברי ואמרתי: "מה הטעם?! תקשיב אני הבנתי שאתה הבנת שבאמת לא מתים מזה אם אתה לא במערכת יחסים, אבל אתה צריך להבין שזה לא רק שאתה לא מת מזה ואתה ממשיך לחיות, אלא אתה יכול לחיות בצורה מאוד כיפית ולהנות מדברים שמי יודע אם היית נהנה מהם אם הייתה לך בת זוג. אתה צריך לעבור עוד שלב של מעבר להכרה שאדם בלי מערכת יחסים הוא לא אדם חולה, אתה צריך להבין שאדם בלי מערכת יחסים הוא אדם שגם נהנה מהחיים. וזה לא שאתה הולך להיות בלי מערכת יחסים עד סוף ימיך!"
"מזה בדיוק אני מפחד!" אמר לי על סף דמעות (בחור רגיש ירון שלנו)
"אז תפסיק לפחד מזה! תקשיב גם אני חששתי מזה שלא תהיה לי מישהי, אבל למדתי לחיות עם זה שכאשר היא תגיע היא תגיע, אני לא אמור לבכות בבית על מר גורלי כי אין לי חברה. אני צריך לצאת מהבית ולחיות את החיים ומי יודע אולי בפעם הבאה שאני אלך ברחוב אני אתקל באהבה של החיים שלי"
"אתה צודק, אני פשוט לא יכול לחשוב ככה" אמר ירון, שהיה נראה כמו סמרטוט ספונג'ה שניקו איתו צואה של עדר פילים שאכלו שעועית.
"תקשיב ירון, דעתי האישית היא שאתה יודע שאתם כנראה הולכים להיפרד אבל אתה פשוט רוצה לדחות את הקץ כי אתה לא מסוגל להתמודד עם זה שאתה תהיה לבד לתקופה מסויימת. אתה צריך להבין משהו- בחיים כל צעד ראשון שאנחנו עושים לקראת משהו חדש הוא הצעד הקשה ביותר. לאחר מכן אנשים מתחילים ללכת באופן רגיל וכמו שאני מכיר אותך, לאחר שתעשה את הצעד הראשון אתה תתחיל לרוץ כמו אצן מקניה שבורח מאריה טורף. אתה פשוט חייב לעבור את הצעד הראשון ולעבוד עם עצמך על כך שאדם שלא נמצא במערכת יחסים הוא אדם שנהנה מהחיים, אבל רק אתה יכול לקבל את ההחלטה מה אתה הולך לעשות ולאן אתה הולך לפנות. אני, בכל מקרה, אתמוך בכל צעד שתעשה."
"תודה רבה אחי, אקח את הכל לתשומת ליבי ואשב עם עצמי ואחליט מה אני הולך לעשות בעוד 48 שעות"
אני עוד לא יודע מה ירון החליט, כאשר חזרתי מהשיחה עימו ישר התחלתי לכתוב את הקטע הזה. מה שאני רוצה לחלוק עימכם בקטע הנ"ל זו המסקנה שלא צריך להיות עם מישהי/מישהו רק בשביל להיות ביחד ולהיות במערכת יחסים. אני מכיר כמה אנשים שנמצאים עם בן/בת זוג רק בגלל שהם לא רוצים להיות לבד.
זה מצריך המון אומץ לעזוב מישהו שאתם אוהבים, אבל תחשבו טוב טוב עם עצמכם אם אתם באמת נהנים או שאתם סתם עם אותו אדם.
עדיף להיות לבד לתקופה ולדעת שאתה שלם עם עצמך. זהו שיעור בכלל לחיים לדעתי- תהיו אמיצים לקבל החלטות קשות , מאשר לקבל החלטה שהתוצאה שלה תהיה בינונית לאורך כל הדרך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
