מסרים מהאור

מוקדם בבוקר, עוד לפני הזריחה, אני צועדת.

תוך 2-3 דקות הגוף נכנס לפעילות אוטומטית.

תנופת הידיים והרגליים, החזה הנמתח, הגב המתארך,

הנשימות ההולכות ומעמיקות והמוח שנרגע.

החד גוניות של התנועה כמוה כמדיטציה,

והיא מאפשרת ריחוף מוזר.

הבוקר, תוך כדי מדיטציית התנועה הזו,

התבוננתי ארוכות בעננים.

בגוונים המיוחדים, בגודל, בצורה המשתנה,

וחשבתי עד כמה הם מייצגים את היחסים

בין בני האדם, את ההשתנות הנובעת מהלכי הרוח השונים,

את מצבי הרוח, את הכעסים מול האהבה,

ואת שלל הרגשות האנושיים.

אחר כך התכסו השמיים בשכבה אחידה,

עכשיו גשם.