מסרים מהאור

יום רודף יום, ושבוע אוחז בעקבי שבוע,

וכבר ט"ו בשבט.

עץ השקד בפינת בית הקברות הצופה אל העמק הירוק, החל לפרוח, וכל השבוע כיסה הקרח בשכבה עבה את הדשא, את ערימות עלי השלכת ואת הרקפות שבגינה.

יש ימים בהם אני שואלת את עצמי לאן מוביל המירוץ, ותוך כדי הריצה, אני שוכחת ששאלתי.

זימנתי לעצמי התנסות מרתקת מבחינה מקצועית, ואני מוצאת את עצמי מנהיגה אווירה אחרת וכיווני חשיבה שונים, יחס שונה כלפי כל אדם ואדם ותמיכה שמקורה באהבה, ועל כן אינסופית היא.

אני בוחנת לעומקו של מעקש ומכשול, ומוצאת את נקודת הפגישה עם האמת שממול, עם הצורך ועם הקושי.

אני יודעת, אני מבינה,

אני הנני.