מסרים מהאור

תמיד ראיתי את עצמי כמי שלוקחת אחריות

על המשפחה שלי, בזוגיות, במקום העבודה ובכלל.

אולי גם נגעתי בעבר במשמעויות היותר עמוקות של המושג,

אבל היו אלו נגיעות קלות,

שהתמוססו להן.

היום אני מרגישה שאחריות היא אמצעי ליצירת קשר עם המציאות שלי.

זו ההבנה שמה שמתרחש הינו היצירה האישית שלי, וככזו אני לוקחת עליה אחריות.

זו ההבנה שאני אחראית בלעדית להגדרת מהותי, ולכן עוצרת עצמי מלהרגיש קורבן או להאשים אחרים ביצירה האישית שלי.

זו ההבנה שאין מישהו אחר, ולא ניתן לדחות לאחר כך,

שעלי להתוות את הדרך ולסלול את המסלול בו אלך.

זו משימתי, זו אחריותי.

להכיר באחרית המסע ולצעוד בבטחה,

כי יודעת אנוכי דרך, ידיעה פנימית ועמוקה.

זה הרצון לראות כל אדם כאח לי

ולחוש אחווה אנושית.

להסכים לפעמים להרגיש חרא,

אך מייד אחר כך,

להתמכר לתחושת החופש והקלילות

שבאחריות.