מסרים מהאור

האם אתה יכול לומר מילה טובה על עצמך?

האם אתה יכול לחשוב על שלושה דברים טובים שיש בך?

האם אתה יכול לכתוב עשר תכונות טובות בהן בורכת?

מסתבר שאנשים מתקשים לראות את הטוב שבהם,

ואם הם רואים טוב, הם פוחדים לומר זאת.

האם הם מתביישים?

האם הם פוחדים להיתפס כמי שמהללים את עצמם? כבעלי אגו מנופח?

ואולי באמת חומות הפחד גבוהות כל כך עד כי אינם רואים טוב בעצמם?

התחלתי לגלגל את השאלה ביני לבין עצמי כאשר הצעתי לתלמידה שלי, כחלק משיחה שהתפתחה בינינו, לכתוב לעצמה במה היא מוכשרת ומהם התחומים החזקים שלה.

היא חזרה אלי למחרת ואמרה שלא הצליחה לכתוב דבר.

היא לא חושבת שיש בה משהו טוב והיא לא חושבת שהיא מוכשרת.

הצעתי לה שנבקש משאר התלמידים בכיתה שיכתבו, כל אחד באופן אישי, מילים טובות עבורה.

ראיתי על פניה שהרעיון קסם לה מחד, והרתיע אותה מאידך.

היא טענה שלא יכתבו לה אמת, שירצו לרצות אותה, שהחברה צבועה ולא כנה הן כלפיה והן כלפי אחרים.

בהמשך השיחה חשבנו שיהיה נכון לברר את הסוגיה בעזרת שאר התלמידים בכיתה, אבל להרחיב את מעגל הנהנים לעוד שני תלמידים.

כשהצגתי את הרעיון הוא התקבל בהתלהבות. נכתוב מילים טובות אישיות לשלושה חברים בכיתה.

וכך היה.

הברכות, המחמאות והחיזוקים החיוביים שנכתבו לה ולאחרים רוממו את רוחם וגרמו להם לחייך באושר. הכותבים התמלאו אנרגיה של נתינה. שמחו על הפעולה, החמיאו בכייף וחתמו את שמם על הפתקים, כך שהייתה תחושה שהם עומדים מאחורי המילים.

בשיחה שהתקיימה לאחר מכן, דיווחו כולם שהיה להם קל לכתוב מילים טובות לאחרים, והיה להם נעים לעשות זאת.

שלושה נוספים כבר התנדבו להיות מבורכים בשבוע הבא.

האם בעקבות הפעילות יוכלו לומר מילים טובות גם לעצמם?

שבת שלום