מסרים מהאור

נסעתי לשם כדי להבין.

נסעתי לשם כדי לא לשכוח.

נסעתי כדי לכבד את זכר המליונים.

ומהרגע שכף רגלי דרכה על אדמת פולין,

חשתי את האנרגיות הקשות.

את הכאב והזוועה,

את הפחד והאימה,

את העצב הגדול.

ורק עכשיו, שבוע אחרי,

אני מבינה,

שיכולתי להכיל את הרגשות האלו

את הקושי הזה,

בזכות רגש אחד זך וטהור ~

אהבה.

כי מה שעמד מול הזוועה

היו האחווה והרעות,

הכתף התומכת והאמפתיה,

והחום האנושי.

ואני לומדת מכך

ועלי להיטיב ולזכור,

גם ברגעים קשים,

את אותו חיבוק שבא מן הלב

ואל הלב נכנס.

ועם האהבה הזו

אני הולכת הלאה.

וכבר אמרו אביעד, דוד, יותם ואיתמר

בשיר:

"...וחוזר עם תקווה חתומה בדמעה".