מסרים מהאור

בפולין, אלו תמיד אותם אתרים בהם מבקרים. מהבחינה הזאת לא היה שוני גדול בין המשלחת שלנו לבין משלחות אחרות שקדמו לנו או יצאו אחרינו.

השוני היה במרקם היחסים שנוצר בקבוצה.

מקובל אצלנו שבכל אוטובוס נוסעים כ – 40 תלמידים ושני מורים. לכל מורה הקבוצה שלו. המשמעות של הקבוצה היא בעיקר בעיבוד חוויות היום בשיחות אל תוך הלילה.

מתוך הצוות שלנו, שכלל 8 מורים, 5 היו מחנכים של השכבה בכיתות ז' – ח'. זה שונה ומיוחד כי בדרך כלל יוצאים מחנכי החטיבה העליונה. מבחינתנו המסע היה מעין סגירת מעגל שהחל בכיתה ז'.

בקבוצה שלי היו אנשים שמאז ומעולם הייתי מאוד קרובה וקשורה אליהם. כאלו שהרשיתי לעצמי להיות לידם נטולת מסיכות. * (הבהרה למטה)

ברגע של אמת הייתי שם

עם עצמי.

מחוברת אל היש,

מרגישה את האין.

ברגע של אמת הייתי איתם

עם הילדים שלי,

ואהבתנו עלתה השמימה,

ניגרה אל האדמה

והציפה את הבריאה.

שם חוויתי

את אחת החוויות המדהימות של חיי

בעוד השמש זולגת אט אט אל החשיכה.

שם יערות ושדות ירוקים בוהקים

התמזגו בזוועה.

ברגע של אמת חיבקתי אותם

ובכינו.

כמה בכינו.

וכך כתב ב' כשחזרנו:

רציתי להודות לכל אחד מ16 האחים שלי (ולא אני לא טועה) שהיו איתי והיוו לי משפחה ב8 הימים המרתקים והלא מובנים האלה. סערת רגשות כזאת של עצב מול שמחה, של ריקנות ריגשית  ותחושת חוסר אל מול אירועים חברתיים מלאי צבע ורעש, סוחטים את נשמת הבן אדם (או יותר נכון מה שנשאר ממנו לאחר כל הזוועות התת אנושיות שנראו במחנות ההשמדה ובבורות ההריגה).

רציתי לציין את אירועי הלילה האחרון שלא ישכחו ממני לעולם: שיחה פתוחה אמיתית ורגשנית בעלת תוכן עמוק ואישי כל כך לא הייתה לי ולצערי לא תהיה עם מגוון כזה רחב ושונה של אנשים אשר כל אחד מהם רואה ומעכל את המציאות הקשה בדרכו שלו ומתמודד איתה אחרת.

אני באמת רואה את הקבוצה כסוג של משפחה חדשה שנבנתה לי ובראשה עומדת אמא אחת עומדת ותומכת בדמותה של נטע "המורה" שכינוי זה באמת אינו תואם אותה.

נטע, את באמת נתת לנו תחושת בית חם אוהב ומחבק שאפשר לפנות אליו בכל רגע ורגע ולהביע רגשות ותמיכה. אין לך מושג כמה אני אוהב, מחובר וקרוב אליך.

אז שוב תודה רבה לכל הקבוצה אני באמת אוהב אתכם (אבל כבר מרגיש מלוקק מידי עם כל הקוצי מוצי הזה).

תם ולא נשלם.

* נטולת מסיכות.

השהות המשותפת  בביה"ס מפגישה את התלמידים שלי עם פאן מסוים שלי. יותר מוגן, יותר מקפיד על גבולות, למרות שאני הכי לא פורמאלית שאפשר.

שם זה היה אחרת כי הרשיתי לעצמי לחוות מעומק הלב, מתוך הנשמה הזוכרת, והייתי פתוחה לחלוטין לקבל את מה שעולה. הם ראו אותי בסיטואציה שונה והם התחברו חזק למקום הזה.