מסרים מהאור

ניצתים פאתי מערב בזוהר כתום ורוד

ועננים דוהרים מקצווי ארץ.

רוח מקפיאה מרדדת עלים צעירים,

ממוללת חיים מתוכם אל היובש.

עת אדם יישא את עיניו

אל עב קטנטנה בתפילה,

רוגשת אדמה, יצריה כומסת

בלהט שלהבת רוטטת.

עולם עומד מלכת,

על שני סעיפים פוסח,

ולב שנפתח ושולח אורו

מגיש בצנעה הברכה.