מסרים מהאור

בכניסה לבית הספר, בעמדת השומר,

אני מכינה לעצמי תה בניחוח קינמון

ויושבת מול הגבעה הירוקה של תמרת,

מתחממת כמה דקות בשמש העולה,

רק אני והעמק.

בשבע וחצי מגיע האוטובוס הראשון,

ואחריו בזה אחר זה, כולם.

מעל 1000 תלמידים בכל בוקר,

חלקם מכונסים בעצמם ועדיין מתעוררים,

מדשדשים פנימה,

אחרים בחיוך רחב על פניהם,

מברכים בבוקר טוב,

מתקרבים לחיבוק או ללחיצת יד.

אנחנו עומדים שם בכניסה,

מנהל בית הספר ואני.

כולם חושבים שזאת תורנות מבאסת,

ואנחנו לא מספרים להם

ולא מגלים,

שבעצם,

אנחנו מתים על האנרגיה הזאת של הבוקר,

כשכולם עדיין רעננים ורגועים.

אחר כך, כשיתחיל המירוץ של היום,

כבר לא יהיה זמן לסתם חיבוק של כייף

שמרחיב ומרנין את הלב.