באיחור מה מצאתי לנכון להתחבר לתאריך העברי המציין את יום מותו של משה רבנו. תאריך שהפך ליום ציון וזיכרון לחללי צה"ל שמקום קבורתם לא נודע.
דווקא החיבור הזה בין משה רבנו, המנהיג האולטימטיבי לבין חללי צה"ל מעביר בי צמרמורת כי משה, במנהיגותו הבלתי מתפשרת הצליח לסחוף אחריו עם שלם ואבוד, עם שידע שיעבוד וסבל, אל הבלתי נודע שבנדודים במדבר. מנהיגות שהובילה את העם האבוד אל פתחה של הארץ המובטחת.
האם מנהיגי ישראל היום מצליחים ולו במעט, לייצר את אותה תחושת מנהיגות ואת אותו ביטחון בו ילך עם שלם אחריהם? האם חיילי צה"ל היום מסוגלים לצעוד באמונה שלמה אחרי מנהיגיהם, גם אולי במחיר אובדן חייהם? נדמה לי שהתשובה לכך כמעט ואינה מוטלת בספק.
מה היה בו, במשה רבנו?
ילדות ונערות בצל האיום המצרי הבלתי פוסק, רעיית צאן תוך התמודדות עם קשיי המדבר, התבודדות ולמידה עצמית בהנחיית האל והתגלות של האור הגדול בפניו, צניעות וענווה הנובעות מתוך הכרות עם יכולותיו ומתוך הבנת גדולתו של האל, הנהגת העם העברי בתלאות המדבר, קבלת עשרת הדברות ובעיקר אמונה שלמה.
דמותו המופלאה של משה רבנו עולה בפני מדי פעם כחומר למחשבה וכחלק מההתחברות הרוחנית שלי למורשת העם היהודי ולדת.
סוף שבוע מואר וקסום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: