מסרים מהאור

(במהלך מספר חודשים הייתי שותפה לקבוצה שקראה יחד את הספר "יוליסס" של ג'יימס ג'ויס. בסוף הפוסט, קישור לבלוג המשותף).

מהרגע שהצטרפתי לקריאה ידעתי שעלי לחפש הקשרים נוספים וחיבורים בין מה שקורה עם ותוך כדי הקריאה לבין מה שקורה לי בחיי. בתפיסת העולם שלי לא קיימת "מקריות" וכל מה שקורה הוא תיזמון וסינכרון של רמזים מהיקום שמטרתם גדילה והתפתחות שלי כמו גם יכולתי לקבל, להבין, להכיל אנשים נוספים בסביבתי. "מעבדת הקריאה" של יוליסס אולי לא הייתה עבורי עניין חברתי, אך בוודאי שהייתה שיעור משמעותי שהעברתי את עצמי בו.

ככל שנכנסתי והעמקתי אל הספר, עלו מחשבות שונות הקשורות לג'יימס ג'ויס. מחשבות שעיסוקן העיקרי הוא רצון להבין טוב יותר את מניעיו, מחשבותיו ודעותיו האישיות, אלו שבאים לידי ביטוי בספר.

נכון שזהו רובד שלא תורם מי יודע מה להבנת הספר עצמו ויש להתייחס אל היצירה ששטח הסופר בפנינו ולאו דווקא לביוגרפיה האישית שלו, אבל זה סקרן אותי מאוד.

תקופה מסוימת השתעשעתי ברעיון לנסות לתקשר את הסופר. משהו עצר אותי מכך ומנע את ניסיונות החיבור לנשמתו. אולי כי הרגשתי שהתירוץ שלי לא מספיק משמעותי בשביל להטריד נשמה באשר היא. הבעתי כוונה כללית על רצוני זה, תוך שאני מסייגת את המילים בבקשה שהיקום יפעל למען טובתי הגבוהה ביותר.

עד כה לא נוצר קשר מסוג זה ואולי גם לעולם לא יווצר.

נקודת המפנה התרחשה בפרק "קירקי", הפרק ה 15.

לראשונה שמתי לב לכך שהסופר מזכיר את משה רבנו. (יתכן והוא הוזכר קודם, אך אני לא הבחנתי). "קרני האיל של משה" (523).

גם בפרק הזה, כמו בפרקים אחרים, רשמתי לעצמי נקודות לחשיבה שלא תמיד באו לידי ביטוי בפוסטים שהעליתי. הפרק היה "עמוס" באבנים טובות המוזכרות ללא הרף ושאלתי את עצמי מדוע. בהבזק של רגע עלה בי החושן. האפוד היה אחד משמונת בגדי הכוהן הגדול והוא עשוי שני חצאים: האחד מכסה את ליבו והשני יורד על גבו מאחוריו, ושני החצאים מחוברים על הכתפיים ברצועות. על חצי האפוד מול הלב, היה החושן, מעין נרתיק ובו מונחים האורים והתומים. בצד הפנימי של החושן היו משובצים ארבעה טורים של 12 אבנים טובות, אבן לכל אחד מ-12 שבטי ישראל.

מערך אבני החושן אפשר את קיום התיקשור והניבוי של האורים והתומים ובעזרתם התקבלו מסרים חשובים בנושאים מכריעים של העם והארץ. משה רבנו, שגדל והתבגר בבית פרעה כנסיך, קיבל את השכלתו הבסיסית במצרים ורכש שם ידע על כוחן האנרגטי של אבני חן וקריסטלים. את הידע הזה הוא יישם במערך המיוחד של אבני החושן.

נחזור ליוליסס:

שבט ראובן – אודם (רובי) – טבעת משובצת אודם (499), מדמואזל רובי, גאוות הזירה (508), טבעת אודם (535), טבעת עם אבן רובי אדומה (590).

שבט שמעון – פטדה (טופז) – מעוייני טופז (554).

שבט לוי – ברקת (אמרלד) – ביריות אופנתיות בצבע ברקת (514), ביריות בצבע ברקת (591).

שבט יהודה – נופך (גארנט) – האבן לא מוזכרת. מוזכרת "יד יהודה". מושג שלא הבנתי.

שבט יששכר – ספיר – שמי ספיר (529), חלוק כחול ספיר (527), אריג הספיר (562).

שבט זבולון – יהלום – כפתורי יהלום (508), מסרק יהלומים (518), יהלום הקוהינור (535), האגן המקושט יהלומים (587), שמשות היהלום (593).

שבט דן – לשם (אופאל) – צבע לשם (518)

שבט נפתלי – שבו (אגת), שבט גד – אחלמה (אמתיסט), שבט אשר – תרשיש (אקוומרין), שבט מנשה ושבט אפרים – שוהם (אוניקס) – לא היו בפרק איזכורים של אבנים אלו.

שבט בנימין – ישפה (ג'ספר) – הוליד את ישפה (548).

גם הכוהנים הוזכרו בפרק: הכוהנים שכרכרו הופה-היי מסביב למזבח (555) גלימת כוהנים לבנה (559) כוהן באחריות! (591), ונשארו מחוץ לפוסט כי לא מצאתי את הדרך לקשרם.

כאשר כתבתי בפוסט: "בלום יודע היטב שלא יהיה מנוס מלפתור את הסכסוך הפנימי הקיים אצלו, לא יהיה מנוס מהסתכלות פנימה ומעשיית סדר בחייו שלו. ואיך?" הבנתי שאני מדברת גם על עצמי. המשכתי לחפש רמזים.

הרעיון המופרך משהו בהקשר ליוליסס על "שבעים ושניים מתומכיו הנאמנים הפנו לו עורף והחל מסע השמצות הדדי" (698) הוביל אותי לע"ב השמות ואת אליקו היקר הקפיץ להביא קישור קצת יותר רלוונטי היסטורית ועניינית, אבל אני הייתי שקועה בטיול משל עצמי ובהתקרבות למשה רבנו.

ע"ב השמות הם קודים אנרגטיים בהם השתמש משה בקריעת ים סוף והם אמורים להכיל את כל צירופי ה DNA הרוחניים המאפשרים תיקון, ריפוי ועלייה רוחנית למי שעובד איתם.

טבלת ע"ב שמות: