מסרים מהאור

אחד הדברים שלמדתי על עצמי הוא שעדיף להמתין ולא להכריז על "פסיקתי" מייד.

כששואלים אותי משהו בעבודה, כשאני צריכה להחליט החלטה חשובה, כשהילדים מבקשים משהו, אני ממתינה.

פעם, היה לי צורך להסיר את השאלה או הבקשה באופן מיידי מסדר היום שלי, כך הרגשתי שאני "מתקתקת עניינים". ידעתי שבשיטה הזו אני עובדת אינסטינקטיבית, מהבטן. שיטה שיש בה הרבה פעמים תועלת, אך בפעמים אחרות היא יוצרת סרח עודף של בעיות נוספות.

הכי גרוע זה ברגעי הלחץ בעבודה. בדרך מפה לשם תופסים אותי בלי הרף, שואלים שאלות ומבקשים תשובות על שלל נושאים. יש פעמים שאני קצרת רוח, חסרת סבלנות או מרגישה מותקפת ע"י השואלים.

לאחרונה פיתחתי לעצמי שיטה חדשה.

"חכו לתשובה", אני אומרת.

לוקחת ת'זמן שלי לחשוב ביני לבין עצמי מה הנכון ביותר לסיטואציה.

אני מתחבאת לי בזולה שלי (טוב, לא ממש זולה ), מעשנת סיגריה בשקט (סוג של מדיטציה ) ומהרהרת.

השקט הזה, המחבר אותי אל עצמי, מעלה מייד את התשובה הנכונה וגם את הדרך, הטון והנימה הטובים ביותר למבקש התשובה.

שם אני גם עונה לsms  ששלחו לי מהבוקר, אבל זה לקטע אחר.