מסרים מהאור

"מובן שלעת עתה אין להגיד במילים אחדות ובדברים ברורים מה עלינו לעשות, שהרי אין חיים על פי הזמנה ועל פי תוכנית קבועה מראש, ואין יוצרים על פי הזמנה ועל פי תוכנית קבועה מראש. בייחוד בשעה זו, שאין בטחון ביום המחר, שאין לדעת מה ילד היום. העיקר הוא, כי עלינו להרגיש בכל כוח נשמתנו, כי השעה היא שעת עבודה גדולה לנו, עבודה פנימית, אינטנסיבית, הדורשת ריכוז גמור בה והיסח הדעת, במידה שאפשר להסיח, מכל מה שאינו בידינו, מכל מה שאנחנו איננו יכולים לפעול כנגדו מלבד ב'אוי ואבוי!'

וזה לפי דעתי תפקידם של הכוחות הצעירים שבקרבנו, אלה העובדים והשואפים ליצירה, שבשעה קשה זו עליהם לתת את הטון, טון של גבורה עילאה. כי לגבורה עילאה אנו זקוקים עכשיו, ומי יודע עד כמה נהיה עוד זקוקים".

א. ד. גורדון (מתוך מכתב)

(1916).

גם אני מרגישה את נחיצותה של עבודה פנימית אינטנסיבית בכל מה שנמצא בידיי ושיש בי היכולת לשנותו. אולי אני יכולה להתבונן על המציאות אחרת ולפרש אותה בדרך שונה, אך עלי לקבל את העובדה שיש כמה עניינים משמעותיים ובסיסיים שאיני יכולה לשנות.

נהר חיי מתפתל בינות מכשולים שלא תמיד אני מודעת להם או מוכנה להם מראש, ולכן, עלי להפסיק להניח אבנים במסלול תנועתו, ולאפשר לו לזרום בנחת כי יודע הוא את מחוז חפצו.

הכוחות הצעירים בליבי הם, (גם אם א.ד. גורדון התכוון למשהו אחר), והם המרעננים תדיר את דרך חשיבתי ואת היכולת שלי לצמוח ולהשתנות.

בכדי לשנות, אני אכן נזקקת לגבורה עילאית שמקורה בנכונות לוותר על אמונות להן הורגלתי ועל דפוסי חשיבה והתנהלות על פיהם פעלתי.

לעולם לא יהיה ביטחון ביום המחר, אך לעולם תישאר בי התקווה והאמונה בו.