אני אוהבת אנשים.
המבט בעיניים, המגע, התנועות, שפת הגוף, הבעת הרגשות.
אני אוהבת להתבונן בהם.
לנסות לגלות את מה שמסתתר מעבר לפוזה החיצונית.
ללמוד עליהם את מה שהם מכסים, או אולי מסתירים.
אני אוהבת אנשים.
כי הם מניחים לפני מראה,
בה משתקפת אני.
מאתגרים אותי לחקור בעמקי הנפש שלי
מהי התגובה הנוצרת אצלי מהמפגש עימם.
באמצעות הקשר עם אנשים אחרים
אני יודעת להגדיר טוב יותר את עצמי,
את הרצונות והשאיפות שלי,
את ההבנות שלי על החיים.
כאשר מישהו גורם לי צער או עגמת נפש,
אכזבה או תסכול,
אני יודעת ש"נלחץ לי כפתור" מיוחד
שדורש תשומת לב מרבית כי
כל אדם וכל מפגש הם שיעור.
נכון שלא תמיד בא לנו ללמוד ממנו, או ללמוד כרגע,
אבל השיעור ממתין לתורו להילמד
ואם לא עכשיו, הוא יגיע בזמן אחר.