מסרים מהאור

הנה אין האדם מרגיש את תנועת הארץ, ואף אינו מכיר אותה אלא מזמן לא רב, - האם אין הוא חי את התנועה הזאת? התנועה הזאת הלא היא פועלת בכל אטומי גופו, ולו הובא אדם פתאום לתוך המרחב האין – סופי, אל מחוץ לספירת משיכתה של הארץ, הלא היה מתנועע בכוח ההתמדה ממש באותה התנועה עצמה שמתנועעת הארץ. האמנם אין הכוח הזה משתתף ביצירת אותו דבר שאנו קוראים לו חיים, אינו מיסודותיו של אותו דבר? והוא הדין בכל הכוחות של כל הבריאה האין סופית, הגלויים ושאינם גלויים לנו.

הצד הבלתי מוכר, זהו אפוא, מקום הדבק, שבו תדבק נפש האדם הפרטי בנפש הבריאה כולה והיו לנפש אחת חיה; זהו הרחוב שבו משתפכים ומתאחדים חיי האדם הפרטי עם חיי הבריאה כולה והיו לחיי עולם; זהו הטבע בעצמו בנפש האדם, וזהו מקור החיים. כל מה שהוא חי בנפש האדם, כל מחשבה חיה וכל הרגשה חיה, כל מה שהוא מקורי ומואר באור עליון, מה שקוראים: מעוף הרוח, רוח הקודש, יצירה – הרי הוא נובע מתוך המקור האין תהומי ומתוך הים האין גבולי הזה.

א. ד. גורדון

(מתוך: האדם והטבע – ההכרה והבלתי מודע)

אני מאוד אוהבת את הקטע הזה.

כאשר אני נמצאת בשקט הפנימי שלי והופכת אחד עם הבריאה, אני מרגישה איך נמוגים הגבולות הפיזיים שלי ונטמעים בתוך ישות אחת ענקית שאין לה גבולות ואין לה סוף.

רק הפעימה, פעימת החיים הנשמעת בליבי, מתאחדת עם פעימת היקום במן הרמוניה נפלאה כל כך.

אושר גדול.