מסרים מהאור

הוא לובש מכנסי אוברול קצרים וחולצת טריקו משובצת, אני מספרת לה, והוא מאוד קופצני. לא מפסיק לזוז, לרקוע ברגליים, לזוז ממקום למקום.

מאוד קשה להרגיע אותו, את הילד ההיפר הזה במוח.

היא מסתכלת עלי בתדהמה, תוהה על מה אני מדברת.

אני מציעה לו סוכרייה, כך אני ממשיכה ומספרת לה, רואה אותו מלקק אותה בתאווה, מתיישב, נרגע, מפהק. אני מלטפת אותו, מרגיעה אותו עד שהוא נרדם.

עכשיו גם אני רגועה.

נכנסת לתחושת ריחוף, מרפה ונרדמת.

היא מספרת לי מה מציק לה ומתרגשת עד דמעות.

אני שואלת אותה אם היא רואה בתוכה את הילדה הקטנה, הנעלבת, הפוחדת והמאוכזבת.

היא מתחילה להבין לאן אני חותרת.

אני מציעה לה לדמיין איך נראית הילדה הקטנה הזאת.

דברי איתה, אני אומרת לה.

חבקי אותה באהבה. הרגיעי אותה ונחמי אותה.

זו את, אני אומרת לה.