מסרים מהאור

ההתחלה: בשנת 1999 לקחו סבא וסבתא (ההורים שלי) את הנכדים (הילדים שלי) לטיול בר/בת מצווה בפריז וביורודיסני. כשאספתי אותם עם חזרתם משדה התעופה הם היו תשושים ומאושרים. במשך שבועות לא ניתן היה להכניס מילה לשיחות שלהם. הם לא הפסיקו להלל ולשבח אחד את השני, ולהעלות זיכרונות תוך כדי פרצי צחוק היסטריים שזר לעולם לא יבין.

ההמשך: סבתא הודיעה שיש לנו ארץ נהדרת ואין סיבה שלא נעודד גם את התיירות בארץ. חו"ל, היא אמרה, זה נהדר, אבל בואו ניסע יחד לחופשות גם בארץ. הרעיון החל לקרום עור וגידים. (הם, אגב, לא הפסיקו לנסוע לחו"ל. מאז סבתא כבר לקחה את הנכדה לגרמניה לטיול גיוס, וסבא נסע עם הנכד לאמסטרדם לטיול שחרור, ולאירלנד בשביל הכיף. אבל זה לסיפור אחר).

המימוש: בשנת 2000, כמה ימים לפני פרוץ האינתיפאדה השנייה, ארזנו את עצמנו לארבעה ימי טיול באיזור יריחו, ים המלח ומדבר יהודה. מאותו טיול זכה המבצע המשפחתי לשם "סבתא תורס", כפי שמודפס על החולצות שיש לכל בני המשפחה.

בשנת 2001, הדרמנו לנגב.

בשנת 2002, חרשנו את איזור השפלה והרי ירושלים.

בשנת 2003, נהנינו מנופי רמת הגולן.

בשנת 2004, הצטרפו לטיול גם אחי וגיסתי ושני ילדיהם הקטנים. ה"רגילה" מהצבא הוקדשה לטיול, ואנחנו בילינו בגליל המערבי.

בשנת 2005, סובבנו את הכנרת מכל עבריה.

בשנת 2006, נפלו סביבנו טילים. נאלצנו לוותר.

בשנת 2007, בגליל העליון, פורום המטיילים התרחב בעוד ילדון צעיר וחברה של הבן.

לכל טיול אנחנו נערכים מראש. מתכננים מסלולי טיול שלוקחים בחשבון תחומי עניין של המשתתפים. קצת אמנות לסבא, ענייני יין ויקב לאחי, פעילויות אתגר (סבתא ברפטינג בירדן, למשל), שעשועים לקטנים (פארק קופים או האגם ביראון), היסטוריה וארכיאולוגיה, נופי טבע ומסלולים קצרים בנחלים או ואדיות.

בנושא המזון יש חלוקת תפקידים ברורה. בבוקר היציאה אני קמה מוקדם ומכינה ארוחת בוקר ארוזה לכולם, צידנית עמוסה בשר לערב הראשון (אחי), סבתא ממונה על פירות, קפה ועוגות, והעיקר לא לשכוח את השישייה (בירות, כמובן).

השנה: יורדים לאילת וזו כבר משימה מורכבת יותר. שלל אופציות עלו ונפסלו: לטוס ולשכור באילת רכב לכולם, לצאת ברכב שכור אחד בנהיגה מהבית, או להישאר בפורמט הקבוע: ילדים קטנים ומרעישים נוסעים עם ההורים שלהם. כך הוחלט.

יוצאים דרומה. נחזור ברביעי בערב.

להתראות.