מסרים מהאור

מה זה אומר לך כשאתה בינך לבין עצמך

אחוז בצלילי השקט של חייך?

איך זה מסתדר לך עם נוף שלא נולדת אליו,

עם נוף שאתה חפץ ביקרו, עם אהבת חסרונות הקיום?

מה אתה שומע בינך לבין עצמך

שמהדהד לך נכון עם היקום, עם מרחבי ההרים

או עם עומקם של גאיות?

איך אתה מסוגל לדבוק באמת שלך

כשכל ההר רועד כמטחווי קשת ממך?

מהי היניקה המסתורית המבעבעת בינות גושי הסלע

מבקשת להשתחרר,

להיוולד אל אוויר העולם המכוסה אבק,

הישן, העתיק?

מהי שורת הדיברות הנאספת אל קרעי האבן המסתורית,

הנעלמת חזרה אל מקום המבטחים של הסלע המומס?

מהי אנקת האדמה הבוערת באור שקיעה

או בלהט הצורך

לשאוג מעל נהרות מים חיים הפורצים בזרימה אדירה,

אל אגן ההיקוות העצום הנפתח מול עינייך המשתאות?

באחת.

חידה היא.

חוף ים המלח - סבתא תורס 2008