מסרים מהאור

האם התקשורת הוירטואלית והקריאה מצג המחשב גרמה לקיצורו של טווח הקשב האנושי?

נדמה כאילו אנשים מתקשים לקרוא טקסטים ארוכים, מתקשים לכתוב כאלו ומסתפקים בהודעות ממוקדות וקצרות.

האם תרבות ההודעות בטלפון הנייד היא שגרמה לכך?

האם השימוש התכוף בפרסומות קצרות וממוקדות גרם לכך?

האם התמעטות קוראי הספר?

איני מתכוונת להטיל את האחריות על אף אחד מאמצעי התקשורת שלעיל, אלא לנסות להגדיר את הנושא כפי שאני חווה אותו.

גיליתי שיש בי חוסר סובלנות מוחלט לפריטים ארוכי טווח.

בשיחה, אני מחפשת מהדובר הנמצא מולי להגדיר במדויק ובמעט מילים את הרעיון שהוא מנסה להעביר.

בטקסטים, אני מחפשת "שורות תחתונות", "ספרות יפה" קשה לי לקרוא עכשיו.

על תיקשורים, שפעם שתיתי בצמא, אני מוותרת מלכתחילה ובמודע.

אז מה ההסבר לכך?

האם היותנו חברה תכליתית – פונקציונאלית?

או שמא מדובר במעבר לסוג אחר של תקשורת? פחות מילולית, יותר "חשה" או טלפתית?

אני מרגישה שאני מקבלת בימים אלו מידע רב הרבה יותר ממקורות מידע שלא היו אמונים עלי קודם לכן. אני "קוראת" את שפת הגוף של הדובר, שומעת את מה שמסתתר מעבר למילים שהוא אומר.

אני קולטת את האנרגיה שנמצאת בין המילים בטקסט הכתוב, מקשיבה לרחשי הלב של מי שכתב אותן.

מרגישה אמינות או חוסר אמינות שאינו בניתוח ה"מוחי" של המשפטים.

מתברר לי שיותר מאשר אני קוראת אותיות, אני קוראת סימנים אחרים.

בשלב זה איני יודעת להגדיר במדויק את מקור האינפורמציה הזורמת אלי, אבל אני מרגישה שמעבר לטקסט הכתוב מסתתר מידע רב יותר, מפורט יותר ושיש בו כנות רבה יותר מאשר בזה הנאמר במפורש.

אני מצליחה ל"התחבר" לכותב בחוטים נוספים מאלו שהוא מציע לי על פני השטח. אני שותפה כמעט מלאה למה שעובר עליו ואני יכולה להרגיש את מצב הרוח בו הוא שרוי.

זה סוג אחר של תקשורת מהמוכר לי וככל כלי חדש שאני רוכשת לעצמי, אני צריכה להמשיך ולפתח אותו, להרחיב את היכולות שלי איתו, לכוונן אותו, למקם אותו היטב ולהשתמש בו בתבונה ומתוך חמלה.