לקראת ערב הגענו לשם, אל רצף גבעות בפאתי העיר קרקוב. כאן היה מחנה העבודה המתואר בסרט "רשימת שינדלר" והיום עומדת כאן אנדרטה אדירת מימדים.
לא ישנו בלילה הקודם, ליל הטיסה לפולין, וכולנו היינו המומי עייפות ומראות שלא היכרנו.
אבל בפלשוב, בגשם השוטף, התחילה לחלחל משמעות המסע לתודעתנו, כי עד לפלשוב היינו 130 תלמידי י"ב מעמק יזרעאל שעברו הכנה ממושכת בארץ, כמהים להבנה ולידע, ומאותם רגעים קרים ואפרוריים למרגלות גושי האבן הגדולים ידענו כי הטלטלה שתעבור עלינו בימים הקרובים לא תישכח.
למחרת, בשער מחנה ההשמדה אושוויץ, נ' פרצה בבכי אדיר. היא איבדה את רשימת שמות בני משפחתה שנספו בשואה. רשימה שהייתה עתידה לקרוא בטקס הדלקת נרות הזיכרון בביתן 27. זה היה גם רגע השבירה שלי. הרגע שבו הבנתי שאני חלק ממסע שעלי לחוות במלוא עוצמתו הרגשית.
את הצער הגדול ביותר, את העצב הנורא, ואת הדממה ששררה במלוא עוצמתה חשתי בלב יער בושצ'ינה ליד הכפר זבליטובסקא גורא וביער לופוחובה, שם חבויים קברי אחים של אלפי יהודים שנרצחו בדם קר ע"י הנאצים.
יהא זכר הנספים ברוך לעולמי עד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: