מסרים מהאור

ראיית מרחב הקיום האנושי כמוה כראיית מסגרת מצומצמת במקום בו מתבקש לעזוב את כל גבולות הקיים ולצלול אל הלא נודע.

אין ביכולתו של אדם, על מרכיביו החושיים, להבין עוצמת גדולתו של היקום והקיום כולו.

על כן אל לו לנסות לתפוס זאת בחושיו ובהבנתו המוכרים לו.

אדם שינסה לעשות זאת, יגלה כי הוא חי בחשש מתמיד מפני איבוד המציאות המוכרת לו ואיבוד זהותו כמי שחי בשלושת המימדים הידועים לו.

על כן, אנו אומרים, שאין לנסות לתפוס הבנה רחבה זו בכלים המוכרים לכם.

הדרך היחידה להבין משהו מעוצמתה של הבריאה היא להתחבר למהות הבסיסית הנמצאת עמוק בתוך זיכרון התאים והנשמה.

זיכרון זה, ברובו הגדול, אינו מוכר לכם ואינו קיים במודעותכם הנוכחית.

בכדי להתחבר אליו, עליכם להשיל מעליכם את קליפת האי אפשרי ולוותר.

לוותר על כל אותם מרכיבים המאפשרים לכם חיי ביטחון להבנתכם, חיי אשליה אשר חבויה עמוק בתוך קרקע הימצאותכם.

קימת נקודה אחת, יחידה אחת של מהות, בה ניתן לכם להתחבר אל המכלול.

אלו הם רגעי החסד של השחרור המוחלט. רגעי חסד בודדים בהם אתם חשים את אחדותו של הקיום ~ ויודעים.

לשם מה נחוצים לי רגעים אלו? אתם שואלים.

ואכן יש מי שיאמר שאין לכך כל משמעות ואין בכך כל חשיבות, אך המבינים יבינו שזהו אותו רגע בו אדם חש כי הוא חלק משלם ענק ובלתי נתפס המקיף אותו, כולל אותו והנמצא בתוכו.

{מי שינסה לתפוס משפט אחרון זה בשכלו נידון לכישלון יודע מראש. (צוחק).}

ובכן, מהי משמעותו של אותו רגע קסום? במה חשיבותו?

בהבנת מכלול הבריאה ולו לזמן קצר, האדם משיל מעליו את הגנותיו, את חוכמתו שרכש בעמל רב, אל הידע שלו, את האגו שלו, את אשליית הדואליות שלו ~ ומתמזג.

אז מבין הוא שהינו חלקיק אור קטן, אך משמעותי בהיכל הבריאה.

אז מבין הוא צניעות וענווה מהן.

אז מבין הוא כי כל ניסיונותיו לתפוס את הרוח בשכלו, כמוהם כנוצה מעופפת ברוח, כגרגר חול הנשטף עם הגאות.

ובאחת הוא ניצב במעלה אחרת ממנה החל בתהליך. ממנה יצא.

ובאחת, מוקיר הוא תודה לעצמו ולמכלול בריאתו.

מבורכים אתם באהבת אין קץ

אני המלאך גבריאל.

שבת מבורכת