(המשך לאתמול והמשך לשלשום)
אחזור לסיטואציית השואל והעונה.
כאשר השאלה שנשאלה אינה מובנת לנשאלים, בעצם בכל מפגש עם הזולת, בכל שיחה, ניתן לבחון את הרעיון.
האם אתה מברר עם השואל מה בדיוק הוא מנסה לבדוק או מייד מסביר ומפרט.
נניח שבחרת להסביר, כלומר להעביר את כל הידע שצברת על נושא זה עד כה, האם ביררת עם עצמך מה מתוך המידע שאתה מעביר יכול להיות בעל ערך לשואל, או שהצפת אותו במידע מעובד ומועבר במסננות החוויה האישית, ולא בחנת לרגע מה טיבו של מידע זה.
הליך מודע הוא הליך בו בכל שנייה ובכל מחשבה, בכל אירוע ובכל מפגש, נעשית פעולת הטמעת הנתונים בו זמנית עם ההתרחשות.
דמיינו לעצמכם שקף עליו מצוירת סיטואציה מסוימת, הניחו עליו שקף שני המעבד נתונים על האירוע, דמיינו שקף שלישי המציג פתרונות אפשריים, דמיינו שקף רביעי וכך הלאה.
מדובר באינטגרציה רב מימדית, אבל כאשר פותחים מספר רב של ערוצים בו זמנית, יש חשיבות רבה ליכולתו של "מנגנון הפיענוח והתגובה". יכולת זו חייבת להתחדד ולהשתכלל, והדרך להשיג זאת תלויה במידת הנכונות להבין את התהליך, להיות נחושים להתאמן בו ולגלות את היתרונות העצומים הגלומים בו.
אין הכוונה ליתרונות חומריים אלא ליכולת הריפוי במובנה הרחב. ככל שבני אדם רבים יותר ישכללו יכולת זו, כך תלך ותיבנה רשת אנרגטית מסייעת לפרטים, כמו גם לכלל.
הרעיון של הרשת
שהיא פתוחה
שהיא ניתנת לחיבורים נוספים
שהיא אינסופית
שכל תא בה מעוגן ונסמך על התאים הקרובים לו
שהיא רב מימדית
שהיא מאפשרת הצטרפות
שהיא מהווה משענת
שהיא יציבה אבל גם גמישה
שאין בה חוץ ואין בה פנים
כאשר חלק אחד נחלש, יש מספיק אנרגיה להחזיקו במסגרת השלם
שהיא מאחדת את הייחודיות
שיש בה זרימה מנקודה לנקודה
שהיא אוחזת אנרגיה.
העבודה במקביל בכמה מימדים מאפשרת חיבור אל אנרגיית מקור המעודדת וממריצה את כל המערכות לפעול את פעולתן.