מסרים מהאור

רוח מנשבת מן המדבר הלוהט

מעיפה גרגרי אבק וחול מסמאי עיניים.

החול דבק בפנים, מעקצץ ומגרד

מביא את קצות עצביו של האדם

לגירוי בלתי אפשרי.

הזיעה מטפטפת במורד צווארו

הופכת את פניו וגופו

לעיסה דביקה ומרופשת.

פרסות גמלו טופפות אט אט

תרות בעבורו אחר פיסת צל

ומעט מים חיים.

נשימותיו כבדות ועייפות,

ראשו שחוח.

חם...חם.....

הוא לוחש בלאט.

כך ינוע עד יגיע אל העין.