מסרים מהאור

הם מפחידים אותי.

זאת אומרת, לא ממש פחד,

יותר חוסר הבנה.

כמו שתי מסילות ברזל

שהרכבות עליהן נוסעות

לכיוונים מנוגדים.

זאת אומרת, אולי לא מנוגדים,

יותר כמו "אחרים".

דווקא הכרתי שני תל אביבים.

אחד היה ממש גבוה,

השני היה נמוך.

שניהם לימדו אותי את כל מה שיכלו,

ואחר כך הלכנו,

לכיוונים מנוגדים,

או יותר נכון, אחרים.

זה שהבן שלי גר עכשיו בתל אביב

לא עושה אותי אוהבת.

את הרעש, הצפיפות, ים הבטון והצפירות.

הים קרוב אבל מכוסה בעשן,

וקשה לי לנשום לידו.

(ואני הרי רגילה לעשן).

הכי אני אוהבת בתל אביב

זה את האף שלי שנצמד לחלון

מול החולות של חדרה.

אני יודעת שתיכף זכרון,

ואדי מילק,

והעמק שלי.