בקצה העמק אנחנו ממתינות לפתיחתה של המנהרה החד כיוונית שמובילה אל הכפר הקטן גינצלינג. המנהרה, החצובה בסלע חשוכה יותר ממנהרות אחרות ורבות בהן עברנו. תחושת קלסטרופוביה קלה עוברת בנו, אך במהרה אנחנו נמצאות בצידה השני.
גינצלינג הוא כפר מסורתי שהקידמה לא הגיעה אליו, ובאחת הסמטאות אנחנו פוגשות זקן שסיים לחלוב את שתי פרותיו. עוד אנחנו מסיירות במוזיאון חדש שטרם נפתח לציבור ומספר את סיפורם של שלושה חוקרי טבע שעקבותיהם אבדו בקרחון שמעל לעמק.
למחרת אנחנו נוסעות מזרחה למפלי קרימלר (Krimmler Wasserfalla ).
סידרה של שלושה מפלים בגובה מצטבר של 380 מ'. אנחנו מטפסות במעלה השביל המקביל למפלים שאורכו 4 ק"מ תלולים, אך בשליש הדרך מוותרות וחוזרות. רסס המים הנשבר מול האור מצטבע בצבעי הקשת ושאון המפלים מחריש אוזניים.
אנחנו עוזבות את מייארהופן ונוסעות צפונה לקיצבוהל, אחד מאתרי הקיט המובילים באלפים. אנחנו מסיירות בה מעט וממשיכות לצל אם זה, אגם המוכר כאתר נופש מועדף, אך בנו משרה אווירת נכאים.
בטפטוף ובמזג אויר מעונן אנחנו מתמקמות בכפר Fusch , למרגלות הגרוס קלוקנר אדיר המימדים.
הפארק הלאומי הוהה טאורן הוא הפארק הגדול ביותר באירופה. הוא נחשב לאחד מסיפורי ההצלחה בתחום שימור הטבע תוך היענות לצורכי האוכלוסייה המקומית. הפארק משתרע על פני 1787 קמ"ר ובשטחו נמצא כביש גרוסגלוקנר.
במזג אויר אפרורי מעט ובגשם דקיק אנחנו מטפסות בכביש האגרה. משני צידי הדרך המתעקלת בחדות, אנחנו רואות פה ושם את גובהם של ההרים מבין קרעי העננים. הטמפרטורה צונחת ל 3 מעלות ואין מאושרת ממני.
הנקודה הגבוהה ביותר לאורך הכביש היא פסגתו של ה Grossglockner .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
