מסרים מהאור

לפני 80 שנה תחם סבא שלי את גבולות הנחלה שקיבל בעצים.

הוא נטע פיקוס, ברוש, קזוארינה, אלה ארץ ישראלית, שסק, הדרים, פלפלון, שורת רימונים, תות, תאנה ואקליפטוס.

עם השנים נכרתו חלק מהעצים בתהליך הבנייה במשק ופיתוחו.

שלושת העצים בחזית הבית הלכו וגבהו, העמיקו שורשים.

יש בעצים הגדולים האלו משהו מחבר.

מעין קו סמוי, אך מורגש ביני לבין סבא, ביני לבין ההיסטוריה של המקום ושל הציונות.

אלו העצים של ילדותי ואלו העצים של ההווה שלי,

ויש בי אהבה גדולה אליהם.

העצים, יודעים את הצורך ולא זקוקים להסברים.

הם מעמיקים שורשים ומפתחים ענפיהם לגובה ולרוחב,

אך אחת לכמה שנים צריך לצמצם אותם מעט, להזכיר להם שהם לא לבד.

כך השבוע, כרתנו חלק מהענפים, בעיקר את אלו שסיכנו את גג הבית והאפילו את סביבתו.

הרגשתי שאני מתנצלת בפניהם על הצורך, מאחלת לציפורים ולשאר בעלי החיים בסביבת העץ שיחדשו במהרה את הצמיחה והבנייה שלהם.

כשהערב ירד ישבתי בצל הפיקוס הזקן זמן ארוך,

עד שהרגשתי את החיבוק שלו וידעתי שהכל בסדר.

שבת שלום.

הנה חלקו התחתון. תראו את השורשים האימתניים...