מסרים מהאור

שנים שלא הייתי חולה.

פעמיים בשנה אני מקבלת מכתב הוקרה/הערכה/כל הכבוד על כך שלא החסרתי אף יום עבודה במהלך המחצית.

זה תמיד מוזר לי שבנאדם מקבל מכתב כזה על דבר שמובן מאליו שיש לעשותו. אבל שיהיה. עוד מכתב לרפד בו את התיק האישי עד לרגע האמת בו ארצה לצאת לפנסיה מוקדמת. המכתבים האלו לא יועילו לי מי יודע מה אז.

והשבוע, יש מאין, צמחה לה מחלה,

האמא של המחלות,

נתנה בראש ובכל הכוח.

אמרה לי: עד כאן. תרגעי. תנוחי.

השכיבה אותי עם חום, סחרחורות, כאבי ראש וגרון וגועל נפש כללי ובלתי מוסבר, במיוחד לסיגריות. שלישי, רביעי, חמישי, שישי, שבת.

"אנגינה ויראלית", הפטיר הרופא באדישות,

אפילו אנטיביוטיקה הגונה לא צריך לקחת.

יעבור.

ועבר.

שבת שלום.