מסרים מהאור

אותו בוקר היו השמיים רמים ועזים

על ראשנו.

והבל האדמה עטף את ליבנו

בהילת החלום.

וליבנו היה גבוה כשמיים וצעיר

כחלום.

מתוך שירים על עץ האקליפטוס

בספר פריחת האורנים.

שבת שלום.

ניצתים פאתי מערב בזוהר כתום ורוד

ועננים דוהרים מקצווי ארץ.

רוח מקפיאה מרדדת עלים צעירים,

ממוללת חיים מתוכם אל היובש.

עת אדם יישא את עיניו

אל עב קטנטנה בתפילה,

רוגשת אדמה, יצריה כומסת

בלהט שלהבת רוטטת.

עולם עומד מלכת,

על שני סעיפים פוסח,

ולב שנפתח ושולח אורו

מגיש בצנעה הברכה.

כשהייתי קטנה אהבתי לשמוע ולראות את אבא שלי מתלהב מתקליט של שירים רוסיים בעיבוד לעברית. החיבור הזה למוזיקה שדיברה אל תוך הסוד הכמוס של הולדתו וילדותו, גרמו לי להביט בו בפליאה מהולה בהערצה.

פינה חמה שמורה בלבבי למקהלת הצבא האדום.

אהבתי ואני עדיין אוהבת שמנת. פעם היא הגיעה אלינו בצנצנת זכוכית שהכפית הייתה מקרקשת בה בצלילי עונג. סבתא שלי ניסתה להתחכם ולהכניס לצנצנת ריקה שמנת שהוכנה בבית. היא תמיד השתוממה על כך שאני מרגישה בהבדל בין שתיהן.

יכול להיות שהייתי מרוצה לראות מבעד לחלון פסגות הרים מושלגים, אבל אני אוהבת מאוד את המראה המרהיב של רכס הכרמל והמוחרקה.

אני אוספת אבנים מיוחדות וקריסטלים, אבל אני גאה ומרוצה מאוסף הקונכיות המגוון שלי בעזרתו אני מטפלת.

אני אוהבת לכתוב ולספר את הסיפור שלי ואת החוויות שלי, ומתרגזת שזה לא יוצא.

הייתי רוצה שתדעו עלי שאני אדם אופטימי.

הראש שלי דומה למיקסר.

אני מכניסה לקערת הערבול שברי משפטים שאמרו לי, חוסר נכונות להתמודד עם קשיים, מילים מכאיבות והבעות פנים חסרות שביעות רצון.

אני מערבלת ובוחשת.

בוחנת מה ניתן להוסיף לחומר המתערבב.

איך ניתן לשפר את טעמה של העיסה הדביקה והאפרורית.

אני מזהה את הפחד שיוצר את התבשיל הבלתי אכיל.

אני מתחילה מחדש.

מכניסה לקערת הערבול צחוק וחיבוקים, חיוך מרוצה והודיה של מי שמצא אוזן קשבת ותמיכה.

אני שוב בוחשת, מרחרחת בהנאה.

אני מזהה את האהבה שיוצרת את התבשיל.

טעים.

פרח השיר היקרה,

שחוק ושובבות נעורים הינם המרפא לנשמתך הזקוקה למזור.

קשים ככל שיהיו ימייך, חוויות הנוער מדברות אל ליבך, והבנתך אותם מרפאה ומעירה בהם ניצוצות של אור ושל עיסוק בחיובי.

לעיתים את תוהה באם הינך מציבה גבולות חוסמים וזו שאלה לגיטימית שכן מרבית המבוגרים שסביבך חוששים עד למאוד מהרפיית המתח ומהתמודדות בגובה העיניים.

מבחינתם נפרצת מיד הדרך לפגיעה בהם, והם מקיפים עצמם בחומות אשר נדמה להם כי מגנות הן עליהם.

כך גם ההורים ברובם הגדול, השבויים בהחזקת שליטה הנשמטת מידיהם, כך על פי תחושתם.

אם כך, אנו אומרים לך כי דרכך אמנם אינה סוגה בשושנים, אך היא בטוחה ומוכיחה עצמה.

הנערים והנערות שסביבך מתנגשים בך כבסלע מוצק על החוף, נשברים ומתרסקים, מתנסים וחווים, אך יותר מכל לומדים את שיעוריהם בעוצמה כזו עד כי קופצים הם באחת אל מדרגה גבוהה יותר של הבנה ואור.

אל תיראי ואל תחתי מדרכך זו, ואם וכאשר עולה בך הספק, התחברי אל מקור האור של נשמתך, אל היהלום הפנימי הנקי מכל השפעה זרה, ומשם חזרי אל המרכז והאיזון, אל השקט והשלווה שבידיעה.

יודעת הינך את מלאכת ההדרכה, את יכולת העצמתם של נשמות רכות בגילן הכרונולוגי, אך העתיקות עד למאוד בחיי יקום.

דבקי במלאכתך זו והרחיבי יכולותייך.

אנחנו עימך.

אני המלאך גבריאל.

(*פרח השיר הוא הכינוי בו מכנה אותי המלאך גבריאל בכל פעם שהוא מעביר אלי מסר).

היא בת 15 ומתקשרת.

ההתנסויות שלה מקריות ולא ממוקדות, והיא לא ממש יודעת מה לעשות איתן. זה החל יום אחד כאשר נשמתו של אדם שנפטר הופיעה לפניה וביקשה ממנה למסור מסר לנער מהשכבה שלה. הנער הוא בנו של האדם שנפטר.

היא לא העבירה את המסר כי פחדה מהתגובה שלו.

אחר כך החל להופיע בפניה הרבי מלובביץ' ולהעביר ברכות בשבילה ולאחרים.

מדי פעם היא פותחת ספר ומקבלת באמצעותו מסר, רוב הזמן היא רואה הילות ולפעמים היא יודעת משהו על האדם שמולה.

כל המידע הזה מציף ומבלבל אותה.

דיברנו על הדרכים השונות באמצעותן ניתן לסגור את שטף האינפורמציה בכדי שאפשר יהיה לתפקד ביומיום, ועדיין לשמור על הערוץ פתוח.

יכול להיות שעכשיו יהיה לה קל יותר.

ביום שני, החל משעות הצהריים סערו הרוחות וירד גשם עז. הטלפון והטלפון הנייד לא פסקו מלצלצל והורים מודאגים ביקשו שנדחה את הטיול. אבל אנחנו היינו נחושים להתגמש על סמך שינויי מזג האוויר, אך לא לדחות.

כשהעמסנו את האוטובוסים וספרנו את התלמידים שיצאו, התברר לנו שרק 6 תלמידים משכבה המונה 220 תלמידים, לא הגיעו, וגם הם מסיבות מובנות של רגל שבורה או מחלה.

יצאנו לדרך צפונה כשממעל הולכים עננים ובאים, אך גשם אין.

מפל עיט הוא אחד המפלים על "ציר המפלים" בדרום רמת הגולן ומימיו המתחפרים בסלעי הבזלת שוצפים בעונת שנה זו. כמויות מים אדירות זרמו מכל עבר, ערפל קל כיסה את האזור וקור עז קידם את פנינו כשירדנו לתצפית המרשימה על הזרימה.

ב"מצפה השלום" שליד כפר חרוב עצרנו לחנייה נוספת ולהסבר על המראות של הכנרת הסוערת, הרי הגליל והחרמון המושלג באופק.

הנסיעה המתפתלת דרומה אל חמת גדר בתוך צמחיית החורף הפורחת מילאה את לבי באושר גדול וחמימות המים באתר הותירה את הסערה הרחק מאחורינו.

בבוקר יום רביעי עדיין טפטף גשם קל, אך במהלך הירידה אל מסלול נחל הזוויתן החל להתבהר. במורדות הנחל ניתן לראות גושים ורודים של פרחי כרמלית נאה משולבים בגושי חלבלוב צהוב, והאדמה בוצית ודביקה.

לא ניתן היה ללכת את המסלול כולו ועל כן נסענו לגמלא, למסלול נרחב באתר.

את היום סיימנו באום אל קנטיר, אתר היסטורי ליד קיבוץ נטור שבו התגלו שרידי ישוב יהודי מהמאה החמישית לספירה. האתר כולל בית כנסת בנוי מאבני בזלת מסותתות ומעין שופע שמימיו שימשו להשקיית בעלי החיים בתקופה בה היה המקום ישוב יהודי תוסס.

בבוקר יום חמישי זרחה השמש במלוא עוזה והנסיעה לצפון רמת הגולן לוותה בשלג רב שכיסה את פני הבזלת השחורה ואת יער האלונים של אודם. הר בנטל המושלג סיפק הסברים נרחבים על שהתרחש בצפון רמת הגולן במלחמת יום הכיפורים ומלחמת כדורי שלג נרחבת.

את היום סיימנו במסלול הליכה בנחל סער השוצף על מפליו ובנסיעה עליזה חזרה לעמק.

טיול נפלא במזג אוויר נהדר ובמראות טבע נרחבים מלוא כל העין והלב.

שבת שלום

טיול שנתי, שכבת ט', רמת הגולן.

3 ימים התלבטנו ובסוף החלטנו לצאת.

למרות מזג האויר הסוער של היום

ובתקווה למזג אויר נפלא ביומיים הקרובים.

זה הולך להיות אחד הטיולים היותר מוצלחים.

נתראה שוב בחמישי בערב.

בחומר נוזלי הנמצא במיכל כלשהו נוצר משקע.

כך גם האדם, שעליו להתנער מדי פעם ולמהול את המשקע שבתוכו עם הנוזל שבו בכדי ליצור איזון.

ומישהי אמרה שרעידות האדמה כמוהן כניעור התמיסה או הנוזל  בכדי שיהיה אחיד יותר,

והפלנטה מתנערת בכדי ליצור איזון טוב יותר בתוכה.

נקווה לניעורים עדינים שלא יזיקו יותר מדי.

לפעמים מישהו מתקשר בדיוק כשאנחנו חושבים עליו.

לפעמים מתנגן ברדיו שיר ומתאר בדיוק את מצב רוחנו באותו רגע.

לפעמים אנחנו מתלבטים באשר לאיזו בעיה, ושלט דרכים סתמי שעברנו לידו נותן לנו את התשובה לה חיכינו.

לפעמים אנחנו מציצים בשעון והשעה 11.11 או 22.22 או צירוף מספרים מיוחד אחר.

רוב האנשים יגידו שמדובר ב"צירופי מקרים" ותו לא.

אני קוראת למקרים האלו "קריצות מהיקום".

זה סוג של קסם קטן שמשפיע עלי ויוצר אצלי תחושת בטחון בעשייה שלי, קסם שמחזק אותי ומכוון אותי בדרך בה אני הולכת.

באופן הדרגתי אני הולכת ומגלה את הקשרים הקיימים בין החלומות שלי לבין המציאות הנוצרת. בין השאיפות והמטרות שלי לבין מה שקורה בפועל.

זה תהליך ממושך שהחל בביטול, נמשך בחוסר אמון וספקנות, ונמצא כרגע בהפנמה תוך כדי התנסות.

עד כמה אני באמת משפיעה? אני שואלת את עצמי שוב ושוב.

עד כמה ועל מה? ומה הקשר בין האירועים השונים המתרחשים בו זמנית?

האם יש קשר בין ההתנקשות בחיי מורנייה ועליית המתח בצפון לבין רעידות האדמה שמקורן באותו איזור ממש?

ומה הקשר שבין עבודת האור האינטנסיבית שנעשית בצפון הארץ ע"י רבים לבין ההתרחשויות שהזכרתי?

העובדה שאין לי תשובה ברורה לשאלות האלו, ואיני יכולה לשים את האצבע במדויק על תשובה, עדיין אינן מוכיחות את אי קיומו של הקשר.

מנקודת המבט שלי הכל קשור.

סנכרון אינו דבר שניתן להשליך כאין חפץ בו.

(פוסט זה אינו שלם עדיין ועוד ידובר בנושא).