מסרים מהאור

שנת הלימודים הנוכחית הסתיימה.

מעשית, יש עוד כמה דברים לסיים.

אני

לא מצליחה להבין למה אנשים פנויים מחפשים "חצי שני".

למה הם מחפשים את מי שישלים אותם?

אדם שמחפש חצי, תמיד ימצא חצי.

אדם שלם,

ימצא שלם.

מדי פעם אני נפגשת עם מישהו שמתעניין בעולם הרוח.

הוא מצליח לעבור את מחסום ה"את לא נורמלית"

ומבקש תשובות.

הוא אומר שהוא מגייס את הילד הקטן שבתוכו בכדי לשאול את השאלות,

הוא נאבק במיינד שמנסה להפריע,

הוא תוהה אם מה שנראה לו כהבל,

הוא הסולם המוצע לו לטיפוס.

אני עונה כמיטב יכולתי

ומנצלת את ההזדמנות בכדי לרענן את הבנותיי,

לוותר על מה שעבר זמנו,

לנסח טוב יותר לעצמי,

ללמוד.

תודה ש' ושבת שלום.

שאני מכירה אותו,

את מעמקי נשמתו,

את החיוך בזוויות העיניים,

את עיקול זרועו,

את ריח גופו,

את מגעו המלהיט.

אני יודעת

שכבר פגשתי אותו.

אולי לא בחיי הנוכחים,

אולי קודם לכן,

אולי בפיתול הזמן,

במה שיבוא,

פגשתי.

ההתכווננות אל דופק היקום,

הזרימה הנינוחה עם הנהר,

ההימנעות מהנחת אבנים בזרם,

הפתיחות והנכונות לקבל,

מעניקות שפע מפתיע,

בלתי צפוי ומלא אור.

שדות כותב בבלוג שלו:

"כל פעם מחדש

אדם נברא

לקדש את השבת".

תסלחו לי על חילול הקודש,

אבל אני חושבת שזה הפוך:

בכל פעם מחדש

נבראת השבת

בכדי לחדש את האדם.

:)

"דבר לא נעשה ללא סיבה.

דברים שנעשים במכוון הם מראות מדויקות של אלה שעשו אותם". (אשת סגולה, לין ו. אנדרוס).

שבוע טוב.

בתנועה רכה וגלית,

בעשייה בלתי פוסקת,

בסיומים ובתכנונן של התחלות,

בצחוק ובדמע,

בהתרגשות ובציפיה לבאות,

כאן ועכשיו,

אבל גם במה שהיה פעם,

במה שעוד יבוא ויהיה,

הכל קורה לי,

ממש ברגע זה,

קורא לי

ואני באה.

דממה מוחלטת. לפעמים זה מעניין לבדוק כמה השקט יכול להיות שקט.

תמיד יש משהו קטן שמרעיש או מרשרש.

אבל לא הערב.

הערב הדממה עזה וחודרת.

לא שומעים

פרות זזות ליד האבוס,

חתולים מיוחמים,

נכדים של השכנה,

ציפור לילה קוראת,

מטוס ממריא בצריחת מנוע,

סירנה של ניידת משטרה מרחוק,

מנוע של אופנוע,

השקט הזה טוב לי

במיוחד משום שהוא לא מרגיש

כמו השקט שלפני הסערה.

היום הגיע לסיומו פרוייקט תלת שנתי של כתיבת עבודות אישיות.

מדובר בתהליך שמתחיל בכיתה ז'.

משתכלל ומשתפר באמצעות סדנאות כתיבה מיוחדות בכיתה ח',

ומגיע לשיאו בכיתה ט'.

כתיבת עבודה על פי כללי הכתיבה האקדמית

היא כלי שאנחנו מאמינים שיוכל לשרת את תלמידנו בעתיד.

על כן הם בוחרים נושא מתוך שלל אפשרויות, וכותבים.

העבודות המצטיינות זוכות בציונים לשבח ובפרסים יקרי ערך,

(נניח :))

בטקס רב רושם הוענק היום הפרס לזו שחקרה את נושא עליית יהודי אתיופיה

בהקשר הציוני. היא ניסתה לברר האם הבאתם ארצה בטיסות החשאיות מסודן

במהלך שנות השמונים, הוא המשך של המעשה הציוני.

אבא שלה היה אחד הטייסים שהשתתפו במבצעים האלו.

אברהם, שישב באודיטוריום וצפה בסרט שתיאר את המבצעים,

היה בן ארבע כשהגיע ארצה באחת הטיסות.

רק בישראל.