 כינוי:
מין: נקבה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
| 7/2008
עשרה לחמש
השעה בה מכבים את תאורת הרחוב,
האחראי על השלטר החליט שזו שעת בוקר.
נדמה לי שזה תמיד מישהו שמחליט
על האור ועל החושך,
במן הלך רוח אוטומטי שחייב לקבוע גבולות
כדי שהעולם יהיה מסודר בשבילו.
סוף תמוז ושאריות הירח מאתמול כבר לא מאירות את הלילה,
שמיכת עננים לחה מסתירה את נצנוץ הכוכבים
ובשניות הראשונות זו עלטה,
אחר כך, כשמתרגלים,
השחור הופך לרב גוניות מקדימת בוקר.
אני, העולם והכלב שהצטרף אלי.
גם יולי נזל ואזל.
| |
ימים של כייף (חלק שלישי)
בצער אנחנו עוזבות את פוש וממשיכות מזרחה אל העמק הקטן של העיירה באד גאשטיין (Bad Gastein).
העיירה בנויה בצפיפות יחסית על מורדות אוכף הרים, ובמרכזה זורם נחל מלא מפלים. זוהי עיירת מרפא ויש בה מעיינות חמים עשירים בראדון.
בדרך צפונה וללא הכרות מוקדמת אנחנו מחליטות לעצור בוורפן (Werfen ). זוהי עיירה קטנה ומיוחדת במינה. בשכונה קטנה במעלה הגבעה אנחנו מוצאות את אחד ממקומות הלינה היפים ביותר בטיול. מרפסת ענקית הצופה אל נוף עוצר נשימה.
אנחנו מבקרות ב
Burg Hohenwerfen
הטירה בנויה על גבעה במרכזו של עמק מוקף הרים גבוהים והיא נבנתה במאה ה 16 בשביל הארכיבישוף של זלצבורג. הסיור המודרך מאפשר ביקור בחלקים שונים של הטירה וביניהם הנשקייה, הצינוק וחדר האוכל. זהו אתר מעניין ומיוחד למרות שלא אהבנו את המסחריות והצפיפות שבו.
גולת הכותרת של העיירה וורפן היא מערת הקרח.
הEisriesenwelt בגובה 1775 מ' מעל לפני הים נמצאה מערה בעומק ההר. 42 ק"מ ממנה מופו, אך הסיור מתמקד בקילומטר אחד בלבד. כאן, מפסלת הרוח המקפיאה צורת מיוחדות בקרח העד המצוי בתוכה. הטמפרטורה יורדת ל 0 מעלות, אך הטיפוס אל המערה ובתוכה מחמם היטב. ממגרש החנייה צועדים בעליה כ 20 דקות. נסיעה של 3 דקות ברכבל מביאה אותנו אל הקופה. ממנה צועדים עוד כ 25 דקות בעליה תלולה וקשה אל פתח המערה. הקבוצה מצטיידת בפנסים ובמדריך ומטפסת עוד 700 מדרגות בתוך המערה. המדריך מאיר את פנים המערה באמצעות מגנזיום המאפשר להיטיב ולראות.
והנוף באזור:
אט אט אנחנו יורדות חזרה למכונית הממתינה, מסדירות את הנשימה, נפעמות מהמראות.
אנחנו נוסעות צפונה לכיוון זלצבורג, אך חוצות את הגבול לגרמניה ומתמקמות ליומיים ב Schonau כפר משגע באלפים הבוואריים. גם כאן הנוף ההררי מסעיר. מזג האוויר גשום מעט, ועננים וערפל מסתירים ומגלים לפרקים את הר ואצמן הענק ואת ההרים הנוספים בסביבה.
הר ואצמן
ברבים מהעיירות והכפרים לאורך הדרך, אנחנו רואות ציורים על הקירות החיצוניים. קישוטים אלו מתאפיינים בשלל נושאים: דתיים, היסטוריים ומן הטבע.
הטיול מסתיים בנסיעה לכיוון צפון – מערב חזרה למינכן.
אנחנו מחזירות את המכונית לחברת ההשכרה וטסות הביתה.
(נכתב בעזרת המדריך לאוסטריה מסדרת לונלי פלנט ואתרי אינטרנט שונים).
| |
ימים של כייף (חלק שני)
אנחנו עוזבות את העמק חזרה אל הכביש לאורך נהר האין, חולפות על פני אינסברוק ועוצרות ב Wattens. כאן נמצא בית החרושת לבדולח Swarovski Kristallwelten . ליד בית החרושת הוקם מיזם ובו 14 חדרי תצוגה של יצירות אמנות שנעשה בהן שימוש באבני הקריסטל של המפעל.
זוהי הכניסה לאולמות התצוגה:
ודוגמא לאחד המוצגים בתערוכה:
הסיור מסתיים בחנות המפעל בה ניתן לרכוש מגוון ענק של תכשיטים ופריטים מקושטים בקריסטלים.
אנחנו יוצאות מהמתחם לקיץ ישראלי. השמש קופחת על ראשנו והטמפרטורות מגיעות ל 31 מעלות. אנחנו עוצרות להתרעננות בעיירה Schwaz שבמאה ה 15 הייתה העיירה השנייה בגודלה אחרי וינה ותושביה עסקו בכריית כסף ונחושת. רחובה הראשי מנומנם. האוסטרים סוגרים את החנויות ב 12.30 בצהרים ובין כך אין שם יותר מדי חנויות שאנחנו מעוניינות לבקר בהן.
עמק צילר (Zillertal) הוא העמק הבא בתור לכיוון מזרח. זהו עמק רחב ומיושב יותר ויש בו מנסרות עצים רבות וקווי מתח גבוה המכסים את הנוף מקצה לקצה. מאוחר יותר אנחנו מגלות את תחנת הכוח הענקית המייצרת חשמל בכוח מי אגם הנמצא במרומי ההרים. המים נופלים אל הטורבינות במספר מפלים וזו הסיבה לריבוי חוטי החשמל בעמק.
אנחנו מתמקמות במייארהופן (Mayrhofen) מול גולשים במצנחי רחיפה שממלאים את העמק. עוד ספורט מועדף בעונת שנה זו.
בקצה העמק אנחנו ממתינות לפתיחתה של המנהרה החד כיוונית שמובילה אל הכפר הקטן גינצלינג. המנהרה, החצובה בסלע חשוכה יותר ממנהרות אחרות ורבות בהן עברנו. תחושת קלסטרופוביה קלה עוברת בנו, אך במהרה אנחנו נמצאות בצידה השני.
גינצלינג הוא כפר מסורתי שהקידמה לא הגיעה אליו, ובאחת הסמטאות אנחנו פוגשות זקן שסיים לחלוב את שתי פרותיו. עוד אנחנו מסיירות במוזיאון חדש שטרם נפתח לציבור ומספר את סיפורם של שלושה חוקרי טבע שעקבותיהם אבדו בקרחון שמעל לעמק.
למחרת אנחנו נוסעות מזרחה למפלי קרימלר (Krimmler Wasserfalla ).
סידרה של שלושה מפלים בגובה מצטבר של 380 מ'. אנחנו מטפסות במעלה השביל המקביל למפלים שאורכו 4 ק"מ תלולים, אך בשליש הדרך מוותרות וחוזרות. רסס המים הנשבר מול האור מצטבע בצבעי הקשת ושאון המפלים מחריש אוזניים.
אנחנו עוזבות את מייארהופן ונוסעות צפונה לקיצבוהל, אחד מאתרי הקיט המובילים באלפים. אנחנו מסיירות בה מעט וממשיכות לצל אם זה, אגם המוכר כאתר נופש מועדף, אך בנו משרה אווירת נכאים.
בטפטוף ובמזג אויר מעונן אנחנו מתמקמות בכפר Fusch , למרגלות הגרוס קלוקנר אדיר המימדים.
הפארק הלאומי הוהה טאורן הוא הפארק הגדול ביותר באירופה. הוא נחשב לאחד מסיפורי ההצלחה בתחום שימור הטבע תוך היענות לצורכי האוכלוסייה המקומית. הפארק משתרע על פני 1787 קמ"ר ובשטחו נמצא כביש גרוסגלוקנר.
במזג אויר אפרורי מעט ובגשם דקיק אנחנו מטפסות בכביש האגרה. משני צידי הדרך המתעקלת בחדות, אנחנו רואות פה ושם את גובהם של ההרים מבין קרעי העננים. הטמפרטורה צונחת ל 3 מעלות ואין מאושרת ממני.
הנקודה הגבוהה ביותר לאורך הכביש היא פסגתו של ה Grossglockner .
בגובה של 3797 מ' מעל לפני הים, העננים נעלמים והקרחון הענק נפרש לפנינו בזוהר בוהק של שלג טרי. אנחנו ממשיכות ונוסעות אל העיירה הייליגנבלוט אשר בצידו השני של ההר, וכשאנחנו מבקשות לחזור לנקודת המוצא באותו כביש, מסתבר לנו שהכביש נסגר כתוצאה משלג שיורד במרומיו ולא ניתן לדעת מתי יפתח. אנחנו יוצאות לנסיעה ארוכה בגשם עז ובכביש המקיף את גוש ההרים הענק.
מכל ההרים סביבנו זולגים מפלי מים אדירים המצטרפים אל נחלים ונהרות קטנים למרגלותיהם. תמונת המים השוצפים היא אחת התמונות המרנינות ביותר לאורך הטיול כולו.
| |
ימים של כייף (חלק ראשון)
טיול באלפים האוסטריים
מחלון המטוס אני רואה את ריבועי השדות והיערות הולכים וקרבים אלי.
במן שלווה ירוקה מרוצפת קטעי נחלים מתפתלים.
במטוס המנמיך אני מתרגשת.
אנחנו נוחתות במינכן, בירת חבל בוואריה שבגרמניה, החבל הדרומי בו נולדו סבי וסבתי ובו ביקרנו בשנה שעברה. שדה התעופה מוכר לנו ואנחנו מתקדמות בין גדרות התיל הגבוהות בתחושת אי נוחות קלה. השריונית המשטרתית לא מוסיפה שמחה, אבל המכונית תהיה בקרוב ברשותנו ונוכל לעזוב את השדה ואת רצף האסוציאציות כשפנינו דרומה אל גבול גרמניה – אוסטריה.
בגולף החדישה והשחורה אנחנו יוצאות להרפתקה חדשה. השלטים המכוונים לגארמיש והאלפים הבוואריים שבאופק הדרומי לא מצריכים שימוש במפה. המצפן הפנימי מכיר את הדרך. בשנה שעברה עזבנו את ההרים האלו מוקדם מדי ובלי שיכולתי למצות אותם. הפעם, אני נחושה לבלות כמה שיותר שעות במרומי ומול ההרים האלו.
סמוך לגבול אנחנו מצטיידות במדבקת המעבר האוסטרית וחודרות אל עומק האלפים.
הקימוט האלפיני נוצר לפני כמאה מיליון שנים כאשר הלוח האפריקני של קרום כדור הארץ נע לכיוון הלוח האירופי. טירול, האזור בו אנחנו מטיילות, נמצא בחלק המערבי של אוסטריה באלפים המרכזיים. הרכס כולו מורכב מגושי הרים הנקראים "מאסיב", ובין גוש הרים לגוש אחר ניתן לעבור בעמק החוצה את האלפים מצפון לדרום.
אנחנו מתמקמות בעיירה זייפלד (Seefeld) שבמאסיב Mieminger. זוהי עיירה קטנה וציורית השוכנת בעמק קטן מוקף הרים, ובחורף היא מהווה מוקד משיכה לאלו העוסקים בסקי מישורי. הרכבלים בעונה זו של השנה לא פועלים ועל המדרונות רועות פרות ענודות פעמונים בגדלים שונים.
את הבוקר, כל בוקר, אני מתחילה בקפה וסיגריה על המרפסת הצופה אל ההרים. חדר ללא מרפסת נפסל מייד. כל הבתים באוסטריה ובגרמניה מקושטים באדניות פורחות. מזג האוויר הנעים והלחות התמידית יוצרים צמחיה זוהרת בשלל צבעי הקשת, מראה מהנה ומרנין.
אנחנו מבקרות בכנסייה המקומית ונוסעות מעט מערבה, מקיפות את הרכס ויורדות אל הכביש הנוסע לאינסברוק. אינסברוק שוכנת על נהר האין, הזורם ממערב למזרח. אנחנו שוב פונות דרומה אל עמק שטובאי. בקצה העמק ניתן כבר לראות את קרחון שטובאי (Stubai gletscher), קרחון ענק בגובה 3300 מ' מעל פני הים. במרומי הקרחון יש עדיין שלג רב והרכבל המטפס במשך כחצי שעה אל פסגתו הגבוהה ביותר, מאפשר תצפית פנורמית על נוף מרהיב.
גם עתה בעיצומו של הקיץ, ניתן לגלוש, ורבים מהמטפסים איתנו מצוידים בציוד סקי או במקלות הליכה בעזרתם ינועו בשבילי הטיולים הרבים שבאזור. טיפוס הרים הוא אחת מהפעילויות המועדפות באלפים בעונת שנה זו, ובאתרים רבים ניתן למצוא שלטי הכוונה צהובים המציינים את אורכו של המסלול ואת משך ההליכה בו.
את שעות אחר הצהרים אנחנו מבלות בגן החיות האלפיני שבאינסברוק, בו ניתן לראות מבחר עצום של ציפורים ובעלי חיים החיים באלפים. מעניינים במיוחד הדובים החיים במכלאה גדולה ונוחה. הגן עצמו בנוי בתוך צמחיית האלפים הטבעית ויש בו תחושת מרחב למרות הגדרות המתבקשות.
אחת החוויות המרתקות של הטיול היא נסיעה עד לקצה הכביש בכל עמק ועמק. הכפר האחרון מזמן לנו תמיד הפתעות. בקצה עמק שטובאי אנחנו מגלות מוזיאון פתוח המציג את השימוש באנרגיית המים הנופלים ממפל לצורך הפעלת טחנות קמח. שלל גלגלי מים וטורבינות קטנות, ביתנים קטנים המציגים את ההיסטוריה של הכפר וכנסייה קטנה משקיפה על המתחם מלמעלה.
בשטחים הפתוחים שבמורדות ההרים הפריחה בעיצומה.
| |
תנועה
(דומה ושונה. מתכתב בצורה מסוימת עם הטקסט הקודם).
המחזוריות הינה הכרח המייצר את המעבר בין היש לבין האין, את ההבדל האנרגטי שבין תחושת המחסור לבין תחושת המלאות.
דבר אינו מתרחש באין תנועה, והכל קורה כאשר היא קיימת. בתנועה המחזורית, הספירלית, לעולם אינך יכול לחזור לאותה נקודה בדיוק, ובאופן זמני תשהה בנקודה אחרת, גבוהה או נמוכה יותר.
בנקודה החדשה אתה תעצור לרגע, תבחן ותעניק את הפרשנות האישית שלך, זו הנותנת משמעות לנוכחי.
| |
מחזוריות ומשמעות
המחזוריות היא הכרח משום שהיא מייצרת את המעבר בין יש לאין בדרך שיוצרת תנועה.
דבר אינו מתרחש כאשר אין תנועה, אך כשהיא קיימת הכל קורה.
אני רואה את המחזוריות כספירלה.
אתה לעולם אינך יכול לחזור אל אותה נקודה בדיוק.
אתה תמיד חוזר לנקודה אחרת, גבוהה או נמוכה יותר בספירלה, והמשמעות היא הפרשנות שניתנת למיקום על גבי הספירלה.
חזרתי,
אבל לא לגמרי נחתתי :)
| |
מחשבה
אני לא יודעת לאן אנחנו הולכים.
לפעמים יש בי דחיפות ולהט פנימי לגלות את הסוד, עכשיו ומהר,
ואז אני חוזרת לעצמי,
לשקט ולאיזון,
לתחושה הכללית ולמשמעות הפשוטה
של
להיות.
| |
שמועות בגן עדן
בשמחה שמעתי
ובלי ששמתי לב
חלחלה משמעות
עמוק אל תוך ליבי
שם ידעתי חמדתו
שמא היה
או שוב
לא
שבת שלום
| |
עכשיו
אתה חולם.
עולם עוצר מלכת פעימותיו.
בהמתנה
לאור שיתגלה,
לתובנה,
לאהבה,
כמו אז,
כשהאמנת.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
