להרבה אנשים בסביבתי הקרובה יש ציפיות ממני.
מילדות חונכתי לשאוף למעלה, להגשים וליצור,
להציב מטרות ולממש אותן.
זה אף פעם לא היה ממקום של להיות הכי טוב בכדי להרוויח משהו
או לזכות בכבוד,
אלא לשם מימוש הפוטנציאל נטו.
תשאפי לטוב ביותר ועשי את המיטב.
הרצון להצליח ולהגשים טבוע בי
לאו דווקא מתוך הציפיות שתולים בי,
אלא מתוך הרצון והמוטיבציה הפנימיים שלי.
בדרך כלל אני מצליחה להתעלם מהציפיות שרוחשות סביבי.
אני מזכירה לעצמי את הקלישאה החבוטה
אודות ציפיות וכריות.
אבל אתמול לא עמדתי בציפיות של מישהו
והוא אמר לי את זה.
הצטערתי לאכזב אותו ולפגוע בו.
התנצלתי, אבל בתוכי פנימה אני מרגישה
שנושא הציפיות ממני והיכולת שלי להכיל אותן
לא סגור עד הסוף ויש לי עוד מה לעשות איתו.