היי!
טוב כמו שאתם רואים שמתי תמונה של אבריל לאבין
למעלה ומזה אתם יכולים להבין שחזרתי לשמוע שירים שלה ולהעריץ אותה..
דרך אגב התמונה לקוחה מ-http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=257304
יש לי מצב רוח טוב היום ואני מתחילה סיפור חדש!
שלום קוראים לי גאיה!
אני בת 15 ואני בכיתה י'.
אני גרה בנתניה עד למחר,
מחר אני עוברת לבאר שבע.,
אני עוד לא ממש מעכלת את העובדה שאני
עוזבת את כל החברים, והבית ספר.
היום בערב אני הולכת לנועה , היא עושה שם מסיבת פרידה לכבודי ,
ביחד עם כל החברים..
האמת היא שאני דווקא שמחה לעבור לבאר שבע
לפני כמה ימים התכתבתי עם ילד אחד דרך הבלוג וגיליתי שהוא גר בבאר שבע
ליד האזור שאני הולכת לגור , אז אולי נהיה ידידים או משהו , או אפילו חברים ,
הוא נשמע נחמד..
בכל מקרה הייתי מעדיפה להישאר פה .
טוב נשארו לי עוד כמה דקות עש שאני יוצאת עם אימא שלי להיפרד מקרובי משפחה שלנו..
סידרתי קצת את החדר ובאתי לסלון , אימא הייתה שם מסדרת את התיק שלה..
את מוכנה , היא שאלה אותי..
אני: כהה , מבחינתי אפשר לצאת..
יצאנו מהבית..
התחלנו ללכת ומאחורי ראיתי את אביב..
הוא ראה אותי אבל הוא תמיד היה ביישן ,
לא היה לי כוח להתחיל לדבר איתו אז עשיתי כאילו שלא ראיתי אותו..
אני ואימא המשכנו ואז ראיתי את מעיין ונופר , הם ראו אותנו והסתכלתי על הרצפה
, מקווה שהן לא ראו אותנו אבל זה לא עזר ,
אימא עצרה כדי לדבר איתן ולשאול מה נשמע ואיזה חבל שאני עוזבת..
אחרי שיחה ארוכה מאד הגענו לבית של אח של אימא שלי..
אחרי שעה בערך שהיינו שם , אמרתי לאימא שאני צריכה להספיק להגיע למסיבה שנועה מארגנת לכבודי..
היא אמרה שזה לא דחוף..
לאחר חצי שעה קיבלתי הודעה מנועה שהמסיבה התחילה ועוד מעט ילדים מתחילים ללכת ..
אמרתי לאימא שאני הולכת הביתה..
רצתי הביתה החלפתי את הבגדים לטוניקה אדומי וטייץ לבן מתחת..
ורצתי לכיוון של הבית של נועה..
טראאחח...
נתקלתי בילד מהבית ספר שלי מכיתה יא.
יוו אני מצטערת ,
אני: תסתכל לאין שאתה הולך..
כל הטוניקה שלי התלכלכה , איך אני יבוא ככה למסיבה..
חזרתי הביתה והחלפתי מהר את הטוניקה לטוניקה אחרת בצבע כחול..
רצתי בכל המהירות שלי לבית של נועה..
דפקתי בדלת בזהירות..
נכנסתי וראיתי את נועה , לירון ומאיה יושבים על הספה ואוכלים במבה שמסביבם רק בלגן ובלונים קרועים..
אני: מה קרה?
נועה: כולם הלכו..
אני: מה ? , הם לא חיכו לי?
לירון: הם חשבו שתגיעו יותר מוקדם.
הפתעה , כל הילדים יצאו מהמחבואות שלהם וחיבקו אותי..
הייתי כל כך מופתעת שכל הערמת ילדים הזאת פשוט נפלה זה היה כל כך מצחיק..
בסוף חזרתי הביתה..
ואימא ישבה על הספה וראתה טלויזיה..
אימא: יש לי חדשות רעות..
אני: מה קרה.?
אימא : האנשים מההובלה אמרו שהם יצטרכו לדחות את ההובלה ביום אחד..
זה אומר שיש לנו עוד יום אחד להיות פה?
אימא: כן..
ייששש שמחתי בליבי..
מחר יהיה יום נפלא..
מקווה שאהבתם..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
