בת-אל המוטו שלנו בבקשה:
"היום חרא!אנשים מעפנים!אין למה לצפות\יש מצב=> מסקנה צריך _ _ _"
אתם מכירים את ההרגשה הזו שיש תקופות שהכל טוב החיים נראים ורודים ואז... מגיע השלב שתמיד חוזר ותמיד מוריד מכל המצב רוח,
השלב הזה שהכל נראה ריק מבפנים אתם עסוקים בכלום וברגע שעוצרים לחשוב מה באמת יש לנו, רגע של שקט מהכל זה הרגע הכי נורא בשלב הזה.
כי זה הרגע שמבינים שבאמת אין לנו כלום ואנחנו חיים כמו רובוטים בשביל לחיות ולמלא את המטלות שלנו כבני אדם או כחברה.
עכשיו אני נמצאת בזה אחרי תקופה כל כך טובה ושמחה שעברה עלי לפני כמה חודשים כאילו הכל חזר כמו בומרנג וחזרתי לחיים שלפני כמה חודשים.
הכל מגעיל אנשים כל כך צבועים סובבים אותי שזה פשוט הרגשה שבה להקיא מהצביעות הזו זה ממש מגעיל כל הדבר הזה שנקרא בית ספר הוא מגעיל.
כולם אומרים זה כיף חברים וזה..אבל כולם הופכים את העור שלהם בבית ספר הם ניהיים צבועים אם אתה שונא מישהו אתה לא תראה לו את זה כי צריך
להיראות טוב כלפי אנשים אחרים כי אז יגידו שאתה לא בסדר ובלה בלה בלה-אנשים אתם צבועים!
אני לא יוצאת מזה כמישהי לא צבועה כי גמני לפעמים נסחפת לתוך הגועל הזה,זה בא עם זה והולך עם זה!
אני רוצה לחזור לתקופה של השביתה לא כי אני לא רוצה להיות עם כולם זה פשוט אני מרגישה כל כך לא קשורה לשם לפעמים זה שפשוט בא לי לברוח
לחיים שלי בלי שאף אחד לא ישפיע על ההחלטות שלי וייעץ לי כאילו הוא מבין משהו.
כולם יודעים לייעץ ולא כי הם באמת רוצים לעזור זה יותר כדי למנוע ממך לעשות מה שהם היו מתים לעשות אבל זה כואב להם לראות את זה אצלך.
נמאס לי כבר מהכל אני רוצה לעבור את יב' ולהתחיל בחיים משלי עצמאיים בלי דעות של כולם,ולהישאר בקשר רק עם האנשים האמיתיים שאני אוהבת.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
לחברות האמיתיות שלי זה לא קשור כל מה שכתבתי אז לא להיעלב כי זה לא עליכן=]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קרנישס