הפוסט הלא-רומז-על-מותו-המתקרב של הבלוג שהיה כאן קודם לא מצא חן בעיני. תמיד אומרים שיש לאנשים תחושה מוקדמת לפני שהם מתים, והם אומרים משפטים כמו;

'זו הפעם האחרונה שאני עושה את זה' (בגועל ובמבט גברי מאשים תוך כדי ניקוי מצבור שערות מהחור של האמבטיה)

או

'או שהטפט הזה הולך או שאני' (מרקס. אבל המרקס שאמר פחות שטויות מזה שחולק איתו את שם המשפחה)

אז גם לבלוג החביב עליי ראוי שתהיה תחושה מוקדמת.

ועל כן, בלוג, הריני להודיעך כי נותרו לך מינוס שלוש שנים לחיות,

נצלן בתבונה ואל תדבר עם בלוגים זרים. אלא אם כן הם חתיכים.

נעמתם לי מאוד חברים,

עשו חיל.

תודה על חיים וירטואלים נהדרים שהוחלפו בחיים אמיתיים נהדרים אפילו יותר.

נתראה בריקוד המקרנה ההמוני של סוף העולם.

ליה.