פאקינג אני

הדברים לא כמו שהיו בראשי,

אותם הימים עוד לא קיימים,

רק תניחי את הראש לידי,

שארגיש שיש משמעות לחיים,

בינתיים הם רק שוברים אותי,

ואיפה את שתבואי לעזור לי?

בחלום רחוק או במחשבות שלי,

שם את יותר מהכל בשבילי,

שם אפשר להיות השמש או הלבנה,

מפל וקשת או האהבה עצמה,

ואז אני קם ופוקח את העיניים,

תקרה מולי ושום דבר אחר,

נזכר בחלום, בך ובי,

ושוב אומר לעצמי שאסור לי לתת לזה להמשיך בתוכי.