Embody The Invisible

 זה לילה שלישי שאינך מסוגלת להרדם,

כוס קפה, אחת אחר השנייה, כולן חסרות טעם

סיגריה ועוד סיגריה, נשרפות לאיטן,

משאירות רק עשן מחניק בתוך החדר החשוך

והבטן הריקה מפרה את השקט החרישי ששורר בבית כבר חודשים

מתהלכת מהמיטה אל המקרר, מתבוננת בכיכר הלחם,

בסיר האורז, בחבילת השוקולד,

הם כולם קוראים בשמך, נוצצים, מזמינים, לועגים.

הבטן ריקה, טהורה, נקייה. שקטה.

הרגליים רועדות, העצמות כואבות,  הקיבה מתהפכת,

הלב תחת הכובד עומד לקרוס, הגרון שורף,

השפה מדממת, הראש מתפוצץ

הם מבקשים ממך לחייך

ואת, איך תסבירי שאין בך את הכוח לבצע פעולה פשוטה כזו

הם מבקשים ממך לרוץ

ואת, איך תסבירי שרגלייך אינן מסוגלות עוד לעמוד

הם מבקשים ממך לנגן

ואת, איך תסבירי שהמוזיקה שלך, כמוך, נהפכה ריקה וחסרת טעם

הם מבקשים ממך לספר

ואת, איך תסבירי ששכחת כבר איך לדבר

הם מבקשים ממך להראות

ואת, איך תסבירי את הרצון שלך להעלם כליל

ואת, רק ביקשת מעט שקט, רק חיפשת מפלט מהכאוס שנדמה שעמד למוטט אותך

ביקשת שלווה שרק הרעב יכול להעניק,

ביקשת רעב שרק הסכין יכולה להשכיח,

ביקשת כאב שרק אהבה יכולה לרפא.