אכזבה..והפעם מצידו(הילד שעליו אני מדברת מירדן).
כי באמת חשבתי שהטיסה ליוון ודו הקיום כביכול יכל להצליח..
פיתחתי קשר אהבה עם ערבי.מודה בזה.
ואפילו עכשיו..במלחמה הזאת לא התביישתי שיצאתי עם ערבי שבועיים.
אבל פתאום..משום מקום קיבלתי סטירה-סטירה בלב.
והכל בגלל שהעזתי לפניו להגן על המדינה שלי.
מאיפה הזכות לבוא ולהגיד שאנחנו-ישראל רוצים את עזה?
סך הכל השבנו מלחמה.
כי זה כמו משחק ילדים.
אתם פגעתם,פוצצתם ויותר מכל הרגתם-במשך שנים.
וזה כמו ילד קטן שסופג וסופג מכות מילד גדול.
אבל פתאום הילד הקטן הזה משיב מלחמה עם עוד אנשים שיעזרו לו ללמד את הילד הגדול לקח.
וככה בדיוק קורה עם החמאס-השבנו מלחמה.
כי באמת שלנו נמאס למות ולספוג רקטות וגראדים ועוד כמה דברים למיניהם.
הוא ככ איכזב אותי עם המילים האלו שחוררו אותי ברגע.
ברגע שראיתי את ה- FUCK ISRAEL הבנתי שזהו הכל נגמר.
מבחינתי כשהקשר הזה קרס..הבנתי שחזרתי לראות את המציאות-ערבי ויהודיה לא יוכלו להיות ביחד.
כי בעצם תמיד אבל תמיד יהיו חילוקי דעות בנושא השלטון וההרג.
איפה הוויכוחים שלנו רק על הדת..?וויכוחים שהיו איך נתחתן ואיפה..ושאולי כדאי שבעצם נברח לניו-יורק.
אתה לא נראלי אפילו זוכר את זה.
בזמן האחרון-זאת אומרת בכמה ימים האחרונים שבהם הייתי שבורה בגללך-חשבתי על הרגעים השמחים שלנו יחד.
איך צחקנו על כל דבר-לא הייתה פוליטיקה,דת או מלחמה שהפריעו לשלווה שלנו.
ככ כואב לי..שברת לי את הלב..ריסקת אותו.(-ריסקת ושברת ולא בגלל שאני אוהבת אותך-
אני כן אוהבת אבל לא כאחד שנפשי רוצה בו אלא בתור בן אדם שהערכתי ככ שאם
חס וחלילה היה קורה לו משהו הייתי הופכת עולמות כדי להגיע אליו)אותן מילים שאמרתי כשנאלצתי לחזור הביתה חזרה מיוון.
מילים שאמרתי כשהיית פוגע בי כשאתה אפילו לא כאן.
הייתי מגנה עליך..כשהיו אומרים "מוות לערבים" אני קמתי ואמרתי "לא נכון! לא כולם ככה"
והוכחת שזה בדיוק ההפך-כולם אבל כולם ככה.
לא משנה מה..כנראה הסתרת את השנאה הזאת כלפי כי כן אהבת אותי-אני אהבתי ויותר מכל החזקת אותי פה בעולם.
את זה אתה לא יודע.
אבל עכשיו..אתה יכול להצטרף רשמית לאיגוד העולמי של שונאי היהודים-לי כבר לא אכפת-כי כשמתים שם בעזה זה כבר לא כואב לי.
כי אני יכולה להביא עכשיו עדויות לכל הפיגועים והרקטות והקסאמים שעפו עלינו במשך כל השנים האלו.
בשיחה שלנו הבאת ככ הרבה טיעונים קטנוניים כאלו אבל כל הטיעונים האלו היו רק בגדר המלחמה-כי כן הרגנו.
אבל אני הצגתי טיעונים מבחוץ-מה לעשות במלחמה מתים.החיילים שלנו פה במדינה מחרפים את נפשם בשביל שאני וכל ישראל נחיה.
כשאתה אמרת "שונא אותך"-פה התחילה השנאה האמיתית.אני יודעת שאהבת ויותר מכל הערכת.
אבל שטפו לך את המוח נגדי-נגד המציאות.הציגו לך את ישראל כפושעת אמיתית.-רוצחת,נאצית.
אבל מותק,המציאות שונה,הפעם אתם טעיתם-אנחנו מוסריים וההבדל בנינו שאתם לא.
פרקתי הכל,הכל בעצב בבאסה ויותר מכל בכי.כשראיתי את ה- FUCK ISRAEL הבנתי שזאת המלחמה האמיתית בינך לביני.
השנאה.
-דו הקיום שיצרנו ביוון כמשלחת ישראלית באמצע משלחות ערביות, החזיקה שנה ושישה חודשים.-
שנה ושישה חודשים שהפרצופים הפלסתינאים והירדנים הוסתרו-וברגע התגלו.כי בסך הכל תמיד תהיה שנאה בנינו.
תודה לכל מי שהיה לצידי בימים האחרונים.אני מודה לכם מכל הלב.
תמיד פה בשבילכם.
אוהבת.גל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
גל פינדו