חח אז אוקיי..קוראים לי מיה,
אני בת 14 ונכון לעכשיו החיים שלי לא משהו,אפשר להגיד.
יש לי אמא ואבא גרושים ,אח קטן ומעצבן ו2 אחיות גדולות,אחת בת 17 ואחת בצבא.
ובואו נגיד שאני לא יכולה להגיד שאין לי חברות,יש לי,הבעיה הן שהן לא אמיתיות בכלל.
פעם היינו חברות כל כך טובות ומתחילת החופש הגדול זה פשוט נגמר,הן כנראה פשוט התרחקנו.
אני מרגישה ממש מטופשת לכתוב את זה אבל אני חייבת לדבר על זה עם מישהו.אפילו שזה לא כל כך לדבר.
שנה שעברה היינו 5 בנות והיינו בקשר מעולה,היינו חברות ממש טובות היינו נפגשות מלא והיה לנו מין "חבר'ה" כאלה..לאט לאט פשוט התרחקנו יותר ויותר,וזה ממש עצוב לי שאני מדברת על זה.
ובטח אנשים חושבים עכשיו,נו מה הבעיה חברים אפשר למצוא בכל מקום-תנסו אתם להשאר בלי חברים ולמצוא לעצמכם חברים חדשים.
עכשיו לא רק שאין לי קשר בערך עם אף אחד "מהחבר'ה" עם הבנות דווקא יש לי ואנחנו נפגשות מדי פעם אבל זה לא אותו דבר כי רק אני ועוד ילדה התרחקנו,ה-3 האחרות נשארו ביחד והן בטח ישארו עוד המון זמן השנייה מצאה לעצמה חברות חדשות ואני כל כך מתגעגעת לבילויים איתה,ליציאות,לצחוקים,לחיבוקים שלה,ממש עולות לי דמעות עכשיו.
אין לי מושג איך אבל נשארתי בלי חברות אמיתיות,כמעט בלי חברות בכלל.
וזה עצוב להשאר בבית ולחשוב איזה כיף אם הייתי אתן כרגע וזה חשוב לחשוב לפעמים כמה כייף היה אם היינו יוצאות לבית קפה,בדיוק כמו שנה שעברה בדיוק איך שהיינו בדיוק הכל אותו הדבר.
זה קשה,קשה לי לחשוב שזהו ואנחנו כבר לא חברות כל כך טובות ,ואני יודעת שלאלה שנשארו ביחד זה לא כל כך מפריע,בעצם אולי זה כן מי אני שישפוט?! אבל עדיין בערך הכל אצלי חרא כרגע!והכל חרא רק בגלל העניין הזה לא בגלל שבאמת הכל חרא,יש לי משפחה תומכת ואני..טוב האמת אני מתחילה לשנוא את עצמי טיפה עכשיו אז אני יפסיק.
והן רואות את זה ואני בטוחה שהן יודעות על זה.
הלוואי שהכל יחזור לקדמותו!
טוב,סליחה על החפירה הקטנה הייתי חייבת לכתוב את זה ולהוציא את זה מהלב.
מיה ^_^
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
