פרק 33-
הרגשתי שקרה משהו מוזר
לא הבנתי מה היא רוצה
נכנסתי למיטה ועצמתי עינים
מחכה למחר.
לראות את סטיב..
אהמ לשמוע מה יש לשחר להגיד לי
מיד התחרטתי על המחשבה
עם סטיב רוצה אוותי? שיתאמץ
אני לא מוכנה להשפיל ת'צמי
חשבתי בחיוך וככה נרדמתי..
בבוקר קמתי מטושטשת
היה כ"כ קר ולא רציתי לצאת מהשמיכה
"נו קומי כבר" צעקה לי אמא ודנה עלתה לחדרי והיכתה אותי בכרית
"רררררררר" חיקיתי קול של מפלצת והתחלתי לדגדג את דנה שהתפתלה מצחוק
"דנצ'ו נשחק אחר כך, לצערי אני צריכה ללכת לבית ספר"
יצאתי מהשמיכה וגופי רעד מהקור
הפעלתי את החימום בחדרי וניכנסתי למקלחת
התקלחתי במים רותחים וכבר הרגשתי יותר טוב
לבשתי סקיני שחור צמוד וחולצת גולף מחממת
נעלתי את האדידס שלי, התאפרתי , התבשמתי וירדתי למטה.
יצאתי החוצה והתפלאתי לראות את שחר.
ניגשתי אליו
הוא חשש , לשנינו לא היה מה להגיד
"אהמ עם כל מה שקרה לא חשבתי שנלך ביחד"
גימגמתי ושיחקתי עם שיערי
"אפשר ללכת בנפרד עם את רוצה" אמר וקם מהספסל
"לא , לא מה פתאום" חייכתי אליו ושידרתי אליו חיוכים רבים
אולי זה ירכך אותו .
התחלנו ללכת שותקים לבית ספר
לפתע נשמע צלצול טלפון
פתחתי את התיק והוצאתי את הפלאפון
"אין שיחות חדשות" היה על הצג,
"זה שלי" אמר שחר והוציא את הפלאפון שלו מהכיס
הרגשתי מובכת
הסמקתי והמשכתי ללכת
שחר ענה לפלאפון וכעבור כמה שניות כיסה את השפורפרת
ולחש לי " תמשיכי בלעדיי אני יבוא אחר כך"
לא הבנתי מה יש לשחר
מצד אחד כ"כ רציתי לדעת אבל אני לא רוצה שיחשוב שאני חטטנית
"אולי יש לו חברה חדשה? אבל בעצם למה אני מקנאה? הרי אני העדפתי את סטיב.. לא?"
לא ידעתי כבר מה לחשוב
הראש שלי התפוצץ מראש מחשבות
והתרופה הגיעה במהירות-
שהגעתי לבית ספר ישר ניגשה אליי לירון וחיבקה אותי חיבוק ענק
בדר"כ יש את החיבוקים שסתם נותנים כל בוקר בתור חברות
אבל לא
זה היה חיבוק אחר
חיבוק שביקש חום
שביקש אוזן קשבת
ידעתי שאנחנו חייבות לדבר.
שנשמע הצלצול עלינו לכיתה והתיישבתי במקומי
הפעם לא היה אכפת לי מאף אחד
לא מסטיב , לא מג'ין, לא משחר..
"איפה שחר?" חשבתי
הסתכלתי סביב ולא ראיתי אותו
"איפה אתה?" הקלדתי לו SMS והכנסתי את הפלאפון בחזרה לכיס
התחלתי להעתיק מהלוח
ולפתע נשמעה הזעקה
"אהאהאהאה שריפה" התחילו לצעוק ילדים
כל המחברות והדפים עפו לריצפה
ילדים התחילו לצרוח ולהכות על השולחנות
גברת שולה, המורה שלנו
ניסתה להשתיק את הכיתה אך ללא הצלחה
ילדים התחילו לעלות על הכיסאות
"כאילו שזה יעזור להם עם יש שריפה" חשבתי והתקדמתי לכיוון הדלת
"כולם לעמוד בתור" כיוונה אותנו המורה
וככה יצאנו מסודרים,בדומה לשאר הכיתות-
החוצה ..
יצאו החוצה וכל הכיתות ישבו ביחד במגרש הספורט
לירון התיישבה מבוהלת ליידי וחיבקה את רגליה
"טוב חברה כולה שריפה" גיכח ג'וש בשביל לשחק אותה
"אז עם ככה, למה עלית על השולחנות וצרחת?"צעקתי לעברו וגררתי אחרי שפע של צחוק
שחר המובך התיישב במקומו
"יאלה שתקי" הוא סינן
לירון קרצה לעברי וחייכה
"הראת לו מה זה.. אחרי כל מה שהוא עשה לך"
"עם רק היית יודעת על הנשיקה שהוא נתן לי" חשבתי בליבי והמשכתי לצחוק עם כולם.
תגיבו[:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
